תמי חומסקי היא מעצבת אורחת קבועה ב-Co.Co שעברה מעיצוב גראפי לעיצוב בגדים ובשקט בשקט, בעבודה קשה כסוג של מסע תרפואיטי, היא מבססת לה מקום כמעצבת של מעצביםשירה ברויאר פגשה אותה לראיון בכורה
תמי חומסקי לא התראיינה מעולם. מבחינתה, מאחורי הקלעים או ליתר דיוק במרתף המרווח שבביתה, נוח לה יותר. היא לא מפורסמת במיוחד ואין לה מערך יחצנות ושיווק, אבל אני מכירה כמה נשים שנמצאות בשפיץ של עולם העיצוב המקומי שלא ילבשו שום בגדי מעצבים פרט לאלה שהיא חתומה עליהם. וחתימתה אגב, מעוצבת בתויות שמזכירות כיתובים של אריזות וחותמות של חבילות במעין שילוב של פשטות מודעת לעצמה ותחכום.
עברה כמעצבת גרפית ניכר בכל. אפילו שקיות הנייר בה נארזים הבגדים, מעוטרות בהתזת צבע בסגנון גראפיטי. מהבגדים עובר מסר דומה: מעין נוף אורבני שנגזר מבד ונתפר לבגד. בדים עם הדפסים שמזכירים משטחי אספלט חרוכים, מדרכות מבוקעות, קירות טיח מתקלפים, גזעי עצים וסלעים לצד דוגמאות מרצדות בפסים וחברבורות ומרקמים, היוצרים מארג מעניין לעין בגוונים אפורים בהירים, כהים ואקראיים.
גם כשמביטים בחומסקי עצמה, אי אפשר לפספס את היותה מעצבת כשהיא לבושה במכנסיים וחולצה בעיצובה המונחים בנון שלנטיות על גזרתה הגבוהה והדקה ויוצרים יחד עם תספורתה הקצוצה הופעה נערית כובשת.
לראיון הבכורה שלה שנערך בסטודיו במרתף ביתה המחופה בטון חשוף היא הגיעה יום לאחר שפגשה את שרון סטון אצל חברים. זה היה במסגרת חגיגות יום ההולדת לשמעון פרס. חומסקי התפעלה מיופיה ומפועלה של סטון שהגיעה לארץ לאסוף שמות של מיליון בני נוער מהצד הפלשתיני והישראלי לקידום תהליך השלום. “שלחתי לה כמה דגמים שלי למלון” אומרת חומסקי.“ היא אהבה את מה שלבשתי כששוחחנו, אבל שרון סטון מעניינת אותי כבן אדם, מסקרן אותי מה היא עושה, מה היא אוהבת, ההתחכחות בעולמות הזוהר לא משייפת את הפשטות האנושית והבלתי אמצעית
שיש בנו כישראלים, לטוב ולרע. יש בנו משהו פשוט וישיר שאני מאד מתחברת אליו, למשל זה שבאותו בוקר התווכחתי בדרום העיר על מחיר גליל בד ובערב פגשתי את שרון סטון”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי לפני 48 שנה בירושלים ברמת אשכול, גדלתי בסביבה חילונית, חונכתי למוסר עבודה גבוה, לעבודה קשה.”
מה את עושה בימים אלה?
“מעצבת בגדים ומלמדת בבצלאל ובשנקר”
מה עיצב אותך?
“ההורים שלי שהאמינו שילד חייב לנגן, לטייל וללכת לתנועת נוער. היה בהורים שלי משהו שעודד, שאיפשר ולא הפריע אבל עיצבה אותי גם עובדת היותי בת בכורה ל 5 אחים, שמהם שניים כבר אינם. אמיר נהרג כחייל ב95 בפיגוע בצומת בית ליד, ואלעד, חייל בגל”צ, התאבד שש שנים אחרי כן, שבועיים אחרי שחברו הטוב נהרג בדרך לנצרים המיותרת. גדלתי במשפחה שמאלנית ודעותי נשארו שמאלניות קיצוניות. אבי היה שותף להקמת “פורום המשפחות” , ונשארנו מאמינים גדולים בבני אדם. ביום הזיכרון אנחנו לא משתתפים בטקסים הממלכתיים.הבנו שהטקס לא מיועד לנו. בערב יום הזיכרון מזה7 שנים אנחנו עורכים ב”מצפה לשלום” בכפר חרוב “טקס אלטרנטיבי” משלנו עם הנכדים והילדים. זה לא בא ממרד, זה בא מהיכולת לשאול, לבדוק ולפתח עוד אפשרויות.
ב18 השנים האחרונות, הטבעתי את עצמי בעבודה. זה הדבר הבריא עבורי. בצבא הדרכתי בבית ספר שדה חרמון, וזו היתה חווייה מעצבת. למדתי לעמוד מול קבוצה ולהעביר מסר. בעלי (איש הפרסום אייל חומסקי) הוא איש של עשיה, ממנו למדתי לראות אופטימיות ולהפוך אותה מעשית”.
איך התפתח המקצוע שלך?
“תמיד ציירתי, ניגנתי, טיילתי והיה טבעי שאלך לבצלאל. למדתי במחלקה לתקשורת חזותית, וכשסיימתי עברנו אייל ואני לתל אביב. המעבר לתל אביב היה המפגש עם הציניות, ההתנשאות של עולם הפרסום, ההרגלים היאפיים, השקעה בארוחות גורמה, ההבנה שיש אנשים שקונים סכו”ם ב 3000 שקל או משקיעים הון בכלי פלסטיק, זה הדהים אותי. מצד אחד לקחתי חלק בעולם הפרסום ומצד שני בדקתי ושאלתי את עצמי שאלות. זה הפוסט מודרניזם שלי-היכולת לשלב. בילדות הטריד אותי מי אני? ללכת להגשמה בקיבוץ או לעסוק בעיצוב? וכשעברנו לתל אביב תהיתי, אני ילדת טבע או מעצבת עירונית? היום אני משוחררת מההחלטות האלה. זה מאפשר לי להנות מכל העולמות, אני לא צריכה לוותר, זה נובע מהחשש להחמיץ הזדמנוית, הנאות, תובנות…
עם סיום בבצלאל, התחלתי לעבוד בסטודיו אדלר כגרפיקיאת והתמחתי בעיצוב אריזות, אייל עבד בפרסום קשר בראל כתקציבאי, תאמתי פגישה שלו עם אדלר, וכך נולדה השותפות אדלר חומסקי. מאדלר ואשתו רונית, למדתי איך לטייל בעולם. ראשית מזמינים מקומות במסעדות בכפרים באירופה ואז משרטטים את הדרך. בעזרת מישלן מנווטים לשם, ובדרך עוצרים במוזיאון פיקאסו.
אחרי שעבדתי במשרד כגרפיקאית 6 שנים במשרד והייתי שותפה לא התאים יותר שאעבוד שם. בגיל 40 החלטתי ללמוד לעצמי שני דברים שאני אוהבת: אובניים ותפירה. התחלתי לעשות בגדים לעצמי, חברות התחילו לבקש שאעשה להן גם. בתהליך טיפול פסיכולוגי הבנתי שאני צריכה עוד מקורות אנרגיה שימלאו אותי. תמיד אהבתי בגדים, התחלתי לעשות מכירות. בהתחלה ייצרתי ז’קטים ובעונה אחכ כבר הוספתי טי שירטים וכך לאט לאט הוספתי עוד דגמים”.
מה למדת על עצמך בשנה האחרונה כמעצבת?
“לא לפחד מנוצץ, מטקסטורה, מחומרים חדשים, למדתי שיש המון אפשרויות למרות המבחר המצוצם של חומרי הבדים. אני אוהבת חומרים ותהליכים, אני יודעת לא המצאתי כלום אבל התחלתי לצבוע את הבדים בחצר, לחפש דרכים שיבדלו את הבדים שלי מאחרים. הגזרות שלי פשוטות, אני מוותרת על הצורך לקשט ולסבך, ומשקיעה בייצור בדים שיש בהם אקראיות מתוכננת, הרפתקנות בחומר, אני מקמטת את הבדים, ומהמרת בניסיונות צביעה. עכשיו למשל, אני מוקסמת לגמרי מנייר כסף שאני מדביקה על המכנסיים השלמים, ונהנית לגלות איך כל זוג יוצא קצת שונה. כך גם קיים הסיכוי שיקרה משהו מעניין יותר” .
מוקסמת מהעקבות הכסופים שרדיד הכסף המקולף השאיר על מכנסי הכותנה, חומסקי ממשיכה לחפש צורות וכתמים שיעשירו את הקולקציה שלה, מעמיסה אותה במכוניתה ונודדת אתה בבוטיקים ברחבי הארץ, סוללת את דרכה באופטימיות זהירה ובאמונה בדרכה.
Tammi Chomski by Co.Coלכל הפריטים של תמי חומסקי
Tammu Chomski
Top
Tammu Chomski
Pants
Tammu Chomski
Top
טוב, היא פשוט נהדרת. בדיוק תפסתן אותי היום לובשת חולצה שלה.
שמעתי שכמעצבת סודית, יש לה גם מכירות סודיות בסטודיו. איך מצטרפים למיילינג ליסט?
מחיאות כפיים אדירות לבחורה שלא השתנתה במשך למעלה מ-20 שנה מאז שפגשתיה בדירה יפיפיה ברח. דפנה שהכילה את טעמם האישי כל כך של בני הזוג חומסקי.דגמיה מעוררי השראה הייתי רוצה לצפות בעוד ועוד דגמים
מקסימה
אז באמת, הכתבה עושה רצון לראות (ולקנות) עוד בגדים. איפה ?
אישה מקסימה…בגדים מדהימים…אין מילים
ובדיוק היום אני לובשת שמלה מהממת שלה…הבדים והגזרות שלה מושלמים
האם היא מעצבת גם לנשים מטופחות אך קטנות
מידה . איילה עוזר
הדגמים משגעים, הבדים והגזרות בדיוק לטעמי.
הי תמי
זאת ענת בר נר
הייתי חברה של ליאת
יש לי בוטיק חמוד מאד
במתחם קריית ענבים
והייתי רוצה להביא דברים שלך
אשמח עם תיצרי קשר ..
ואגיע אליך בשמחה ..
תודה ענת
היי שמי דליה.
עבדתי וניהלתי חנות מעצבים .והיה לי הכבוד להכיר את הדגמים שלך וכן למכור אותן .
דגמים מדהימים שהתחברתי מאוד .
אשמ לבוא לסטדיו שלך להתרשם עוד.
היה לי הכבוד לעבוד עם יוליה הסוכנת שלך .