עשרים שנה אחרי שהקימה את המותג lalo treasures אורנה לאלו סוגרת את הפעילות. היא עושה את זה כדרכה תמיד בעיצוב: באומץ, במקוריות, ביושר ועם הרבה צבע. מאת: צפרא פרלמוטר

אורנה לאלו היא אדם לא שגרתי ורב ניגודים: מעצבת בחסד, שעומדת על קוצו של הגוון הירקרק, לצד תפיסה מסחרית אינטואיטיבית שאינה מצויה בדרך כלל אצל מעצבים. אוטודידקטית, דיסלקטית, קוראת ספרים אובססיבית ורחבת דעת וידע, שבוערים מסקרנות אין קץ. ואת כל זה היא עושה עם הרבה חוש הומור משובח.

גילוי נאות 1: את אורנה לאלו הכרתי פעם ראשונה כסטודנטית בשנקר, פעם שניה כלקוחה כשליוויתי אותה בתהליך ייעוץ אסטרטגי, ופעם שלישית כשביקשה ממני לנהל את החברה וליישם את תוכנית ההבראה שנרקמה, בין השנים 2008 –2011. היו לנו הרבה שעות בולגריה ושיחות לתוך הלילה, הרבה ערכים משותפים, אמון מוצק ובסיסי אחת בשניה והרבה ויכוחים על הדרך העסקית, שהובילו בסופו של דבר לפרידה.

גילוי נאות 2: אורנה לאלו היא שותפה ב-co.co מתחילת הדרך, אחת מעשרים וחמש הנועזות שחרפו את כספן לפני שידעו אם יהיו בגדים ולפני שהצטרפו 250 שותפות נוספות. אי הסכמות על דרכה של lalo treasures לא הפחיתו את האמון והראייה הערכית הדומה בינינו.

אורנה לאלו החליטה לסגור את מפעל חייה, אחרי עשרים שנה שהטביעה בנוף העיצוב שפה צבעונית, מזוהה, שוקקת שמחה ומקוריות, במוצרים לבית, יודאיקה לייט ותכשיטים. למותג שלה היו אוהדים מושבעים ברחבי העולם, מאיי מרשל עד שוודיה, מאזרביג’אן עד יפן. אבל הקהילה האוהדת לא גדלה בקצב הדרוש. לפני חודשיים אורנה לאלו בחנה את העתיד הנראה לעין, את מצב החשבון בבנק, את צבר ההזמנות – והבינה שזה הרגע להיפרד ולהבטיח שכל העובדים יקבלו את שכרם כולל פיצויים, והספקים יקבלו תשלום על חומרי הגלם שסיפקו. זה הזמן לסגור מבלי לפגוע באיש.

אפשר היה למשוך עוד עונה, או עוד שנה ולהיכנס לחובות. אפשר היה לעשות כמו שחקן צבעוני אחר בענף, שביצע פשיטת רגל מתוזמנת היטב, יום אחרי שמשך בדים מספקים במאות אלפי שקלים, בוקר אחרי שגזר את כל הסחורה, כך שאלו לא יוכלו למשוך את חומרי הגלם חזרה. אפשר היה למכור את העסק לחברת קש, להפוך ליועץ. אפשר היה לצבור מאות מיליוני שקלים חוב לבנקים, כך שלא יהיה מנוס מתספורת. אפשר היה להימנע מתשלום משכורות לעובדים כמו בהדסה, או אפשר היה למשכן את הבית כנגד הלוואה ולהעביר אותו על שם הילדים.
אבל כל הפטנטים האלו הם פריבילגיה של הגדולים מכדי ליפול, החיוניים למשק, או סתם בעלי העיניים הגדולות שנכשלו בהימור (שבטעות קראו לו ניהול). ואיכשהו ריכוז הטסטוסטרון בחלק הזה של העסקים מאוד גבוה. החלק האחר הוא כל אותם בעלי עסקים קטנים, שנגזר עליהם להתנהל באחריות. אורנה לאלו החליטה לסגור ביושר, בעיניים פקוחות לרווחה, ובמסיבה גדולה.

כשבנינו את התוכנית העסקית ל-co.co התייחסנו לשלושה משתנים מהותיים: כמה כסף נגייס, כמה נצליח למכור, ואיך נסגור בתום שנה בלי להיות חייבים גרוש לאיש. בינתיים גייסנו שליש מהמתוכנן, מכרנו פי שניים מהמתוכנן והבטחנו את קיומנו לשנה הבאה – אז אנחנו ממשיכות במרץ. אבל אם חס וחלילה יקרה, אז רק כך, א-לה-לאלו סטייל.

Lalo treasures הוא מותג מבוסס ומגובש, בעל שפה ייחודית ואהובה, ומעטים המעצבים שמצליחים לצקת כל כך הרבה תוכן וזהות למותג שלהם. יתכן שההתפתחות שבוששה לבוא לקטגוריות מוצר חדשות, העתקת הייצור לארצות המזרח ברוכות הכפיים ומעוטות התנאים, וגיוס ההון הדרוש לפיתוח, היו יכולים להציע סיום אחר. בינתיים, אם יש בכם הערכה לדרך ואהבה למעצבת ולמותג, הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא פשוט ללכת לחנות במתחם התחנה ולהשתתף במכירת החיסול שתתקיים במהלך חודש מרץ. וביום שישי 21.3 בשעה 13:00 בצהריים, היום בו היום והלילה שווים (ולמחרת מסיבת השותפות של קו.קו.) תגיעו לגלריה במתחם התחנה לשמוע מוזיקה, לשתות, לחזות באוסף הארכיון של דברי ימי המותג ולהשתתף במסיבת הסיום.