שלל חולצות, לוחות השראה ושמלות מודפסות יכולות לבלבל הייטקיסט ממוצע. אבל לא צריך להבין באופנה כדי לתפוס את הדמיון שבין שני העולמות

לפני כמה שנים, 3 ילדים והמון בגדים, הייתי מעצבת אופנה עסוקה, נוסעת, תל אביבית, וחיי היו רצף של עבודה בילויים ודייטים. הדייטים כללו בחורים, שהמשותף לכולם היה סרקזם לייט מלווה בחרדה קלה, מפני גורו האופנה שצנחה על שולחנם. “אז איך אני לבוש?” שאלו בנונשלאנט. נו, ראשית כי צריך אישור על הבחירה העצמאית לכבוד הארוע. שנית, אם במקרה יצא לא משהו, אז שיהיה ברור שאופנה זה ממנו והלאה, הוא לא עושה ענין מבגדים. שלישית על מה כבר אפשר לדבר עם מעצבת אופנה?

נזכרתי בתקופה החשוכה הזו בחיי לפני שבוע כשנפגשתי עם בכיר בקהילת ההייטק, אחד שממש עשה את זה בגדול. למה נפגשנו? כי אני נמצאת בעיצומם של מאמצי הגיוס לקראת השלב הבא בחיי קו.קו. וכל מי שמוכן לשמוע, להבין, לחבר, להציע או להקדיש מזמנו לחשיבה משותפת, והוא רלוואנטי לעניינינו, אני אסירת תודה, על אחת כמה וכמה כשמוכנים לעשות זאת במעוננו שבקהילת סלוניקי 7.

בחור שכזה, כשהוא נתקל בשלל שמלות, לוח השראה וסקיצות שמתארות את שרשרת המזון של הבגד, מיד מתנצל “אני לא מבין כלום באופנה, אני קם בבוקר, זורק על עצמי ג’ינס וטי שירט ויוצא למשרד”. וזה בסדר, כי הוא כבר עשה את זה. והוא בחור. והוא לא זומן כדי לייעץ לשותפתי דליה קפוזה המעצבת המדופלמת בנושא שמלות קיץ או צבעי החולצות.

בחור שכזה, נקרא לעזרה כדי לבדוק מה ניתן להשליך מעולמו על המיזם שלפניו. במסגרת הפגישות המרתקות האלו, למדתי כמה מושגים חדשים שאשמח לחלק איתכן:

אקו סיסטם – המונח הזה הנץ לפני כמה שנים, אך נראה שלאחרונה הוא ממש בטרנד. הכוונה היא לתחום שבו פועל המיזם, והמערכת התומכת מסביב. היזמים, המשקיעים, המפתחים, כל מי שמסייע לדבר לקרות. למשל אצלנו בעדה של האופנה, קראו לזה ענף הטקסטיל והוא כלל את יבואני הבדים, בעלי המתפרות, אנשי הפיתוח, כתבי האופנה ואפילו משרדי פרסום ויח”צ. כל מה שתומך במותג אופנה ומאפשר לו לצמוח. בעקבות הגלובאליזציה כמובן הענף התפרק, נותרו שניים וחצי עיתונאים שמשלמים להם על מה שהם כותבים, שלוש מתפרות ועשרה יבואנים. האקו סיסטם של האופנה כיום מאוד מקשה על הצמיחה של מעצבים צעירים ומותגים חדשניים.

סיד מאני – זה הכסף הראשוני שמישהו מוכן לתת למישהו כדי שהאחרון יקים מיזם ויוכל לבצע תשלומים הכרחיים. כשמתחילים הרי הרוב עושים בטובות, או בחינם, או תמורת מוצרים. אבל יש אנשים שמתעקשים לקבל תשלום על העבודה שלהם או על המוצר שהם נותנים. לדוגמא, כרטיסי ביקור שכתוב עליהם CEO & CO FOUNDER. כי בלי זה איך ידעו המשקיעים והלקוחות לצלצל אליך? אצלנו בענף, כשמישהי רצתה להקים מותג חדש, מקורות הכסף היו (ונשארו) החברים, הבנק או המשפחה. ואנחנו ,הקנאיות צרות העין, ריכלנו שחבר שלה, או אבא שלה נתן לה כסף. גם בהייטק הסיד מאני מגיע מאותם מקורות. רק שבאנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב. בשני המקרים דרך אגב, ארוכה הדרך להחזר ההשקעה.

סקיילינג – הכוונה היא לדרך שבה ניתן לשכפל מודל או רעיון או מוצר לסדרי גודל ענקיים וחובקי עולם, באופן כזה שההשקעה הנדרשת תהיה פחותה בהרבה מפוטנציאל הגידול. למשל, אם המצאת אפליקציה בעזרת 10 מתכנתים ו 100 אלף איש הורידו אותה, וכדי שמיליארד איש יורידו אותה צריך להוסיף עוד חמישים עובדים, זה סקיילינג לא רע. אצלנו בענף למשל כשאחד היה לו רעיון להעתיק את כל דגמי המעצבים ישר מהתצוגות, ולמכור בעשירית המחיר, זה נחשב למודל גאוני. כשהוא פתח אחר כך 1000 חנויות בעולם, שאיפשרו לו להזמין כמויות אדירות, ולשלם על כל פריט הרבה פחות, כי כל מפעלי הייצור שמחים לתפור 20 אלף שמלות אדומות, אז הוא הפך סתם לענק נצלן, מפר זכויות עובדים. הסקיילינג בא לתאר את פוטנציאל הרווח הגדול הטמון למשקיע, בלי שיתערבבו יותר מדי עובדים.

רחוב הברזל – זהו לבו הפועם של ההייטק המקומי. אצלנו בענף, הוא מוכר כרחוב ששכנו בו מפעלי אריגה, מצבעות, מטוויות, מפעלי הדפסה ועוד. במפעלים עבדו הרבה פועלים חרוצים, ותבוני כפיים. הגלובליזציה ייתרה את אותם עובדים כי נמצאו להם חלופות זולות בהרבה מעבר לים. היום שוכנים ברחוב הברזל משרדי הארגונים המובילים בעולם, ועובדים בהם מתכנתים, ומנהלי פרוייקטים, ומפתחים ומעצבים. אבל מעבר לים גדלים ברגע זה ממש מקצוענים חלופיים. והיתרון הגדול שלהם הוא שלא רואים אותם. ואין שום דרך או צורך לדאוג להם לתנאים סוציאליים ושכר הוגן. אבל צריך להיזהר, כי יום אחד גם לפלפונים ולאפליקציות יקומו צרכניות שישאלו בעיניים יוקדות: והיכן המוצרים שלכם מיוצרים? ולך תסביר להם, שגם אם היית רוצה לייצר הכל בארץ, כבר אי אפשר לעשות את זה. כי המכונות ישנות, אנשי המקצוע בפנסיה, השכר בלתי אפשרי, ובנותינו המתלבשות שאחראיות על 80 אחוז מהפדיון בקניונים, לא מבינות מה הקשר בין שמלות מעצבים שעולות 800 שקל לדומות להן שנמכרות ברשתות ברבע מחיר.