לפני שבוע היה לי הכבוד לשפוט בתחרות יזמים חברתיים מטעם קרן שמש. ארבעה מיזמים איכותיים, אנושיים, הגיעו לשלב הגמר. אחד זכה במקום הראשון ובעשרת אלפים שקלים. סיפורו הוא סיפורה של התקופה, של הקרן, של הקהילה.

קרן שמש היא ארגון ללא מטרות רווח, שעוזרת לאנשים צעירים להקים מיזמים עסקיים מהם יוכלו להתפרנס. כך, בפשטות, מתוך הבנה שפרנסה מזמן אינה עניין טריוויאלי, ואם רוצים לסייע לאנשים צעירים לבסס את חייהם בארץ, פרנסה היא תנאי הכרחי. הקרן, שמנוהלת על ידי מיכל אבן חן (כן, היא שותפה ב-CO.CO, כך הכרנו), מקשרת בין יזמים לבין מנטורים, אנשי מקצוע מנוסים שעוזרים ליזמים הצעירים לעשות קצת סדר ברעיונות, להבין מה נדרש על מנת להוציאם לפועל, לבנות תכנית עבודה שתתייחס להיבטים הפיננסים והשיווקיים ובעיקר להיות אוזן קשבת ולתת עצה טובה. היזמים שמגיעים לקרן אינם סטארטאפיסטים, שפוטנציאלית עומדים לכבוש את העולם. הם גם לא משתייכים לאוכלוסיות המקובלות של המגזר השלישי: לא מדובר בנוער בסיכון שלומד כיצד להפעיל חנות בגדים או מסעדה, ואין עסקינן בנשים מוכות שמפלסות את דרכן אל החירות הכלכלית באמצעות שרותי פדיקור מניקור. היזמים הצעירים הם אנשים מן השורה, מעמד הביניים לעתיד, שיש להם ענין ותשוקה וחלום והבנה שצריך לחבר בין כל אלו לבין עובדות החיים על מנת שיוכלו לקיים באמצעותם מציאות כלכלית סבירה. בתחילת דרכה נתנה הקרן ליזמים גם הלוואות בסכום של עד תשעים אלף שקל, כדי להתחיל את העסק. אבל המשבר הכלכלי שצמצם את המשאבים, הפילנתרופיה שהתכווצה, ריבוי הצרכים המיוחדים ומיעוט המשאבים כבר לא מאפשר סיוע כספי. 
המיזם שזכה במקום הראשון הוא אכסניית מטיילים  במושב אודם שברמת הגולן. את האכסניה הקימו שניים מבני המקום, ששבו מנדודיהם בעולם למושב ביתם. כפי שהם מתארים אותו, מדובר ביישוב זערורי שמנה כחמישים איש ובשנים האחרונות גדל עד מאוד וכיום מונה הקהילה כתשעים איש. כמו כל פריפריה, גם במושב המרוחק הבינו את מה שהחברה הקפיטליסטית מתחילה אט אט להבין: שכוחו של הפרט טמון בחוסנה של הקהילה. האכסניה שהקימו בעזרת מתנדבים, חומרים ממוחזרים והרבה התלהבות ועבודת כפיים, הפכה לאבן שואבת למטיילים מן החוץ. הפילוסופיה של המקום היא להציע שרות מצויין במחיר נמוך במיוחד, כך שלמבקרים במקום יישאר ארנק מלא במידה שתאפשר להם להנות מפעילויות נוספות במקום. היזמים הבינו שמקום אחד ששואב אליו משתמשים מן החוץ, לצד עסקים מקומיים משלימים שמפרים זה את זה, יכול לקיים אקו סיסטם כלכלי שמאפשר לקהילה שלמה להתפרנס ולצמוח. על הוסטל המטיילים במושב אודם כנראה לא יכתבו בדה מארקר, הוא איננו מגלם את חזון האקזיט הגדול ולא יושקעו בו מיליונים כדי לקסום לבעלי הממון. ההוסטל הוא הזדמנות ליצירת מודל כלכלי קהילתי חדש ופורץ דרך דווקא בפילוסופיה הצנועה שמציעה ראייה שיתופית מכלילה באמצעות מוצר צריכה בסיסי – נופש. מקום בו כל מיטה ב-100 שקל היא רק התחלת שרשרת הערך המקומית שעוברת ביקב הקרוב, בחוות הסוסים ובפאב שמזכיר את מסיבות המתנדבים בקיבוץ. 28 מיטות במחיר שנע בין 100 ל-200 שקל ליום מחכות רק לכם. ותגידו שאני שלחתי אתכם. לא תקבלו כלום בתמורה, אבל לפחות היזמים ידעו ששלוש וחצי שעות נסיעה להשתתף בתחרות  לא היו לשווא.