הילה רגב הלכה לראות סרט בקולנוע והתעצבנה. נו, עוד יום רגיל במפעל.

כמעט שנתיים לא הייתי בקולנוע. מהסוג הממוזג עם הפופקורן היקר מדי והמזגן המקפיא. את רוב תצרוכת הוליווד הקפדנו, הבעל ואני, לקבל במנות קצובות דרך אמצעים חוקיים כאלו ופחות על מסך של 17 אינטש ונזכרנו בערגה איך פעם היינו הולכים להקרנות עיתונאים כדבר שבשגרה. “אתה זוכר?” אני אומרת לו מדי פעם “פעם היינו הולכים להקרנות עיתונאים כדבר שבשגרה”. הוא מהנהן. זה מה שאנחנו עושים בימים אלו. מהנהנים זה לזה ומתפללים שחשבון החשמל לא יגיע לעולם ואוגוסט ייגמר כבר. לכן כשהיחצנית הזמינה אותי ל”הקרנה חוויתית” של אימהות רעות (וב”הזמינה אותי” אני מתכוונת שכתבתי לה מיילים מתחננים) שריינתי מיד חברה עם אוטו וערב פנוי.

בערב עצמו – אני לא מתביישת להודות בזה! – גילחתי רגליים במיוחד ולקחתי צעיף. זוכרת במעומעם שלפעמים קר בקולנוע ואז זקיקי השיער סומרים למעלה ועיתונאיות אחרות מסתכלות עלייך בחלחלה. היחצנית הבטיחה פחמימות חמות (פיצה!), אלכוהול זול (גיב איט טו מי בייבי!) וסלפי מגנטים שנוכל לאסוף ביציאה. אז מי שלקחה את התמונה שלי אוכלת פיצה ושותה אלכוהול זול עם השלט SUPER MOM, מתבקשת להחזיר אותו. יש דברים יותר פוטוגניים להדביק על המקרר. תאמיני לי. על הנייר כל האירוע עצמו היה אמור להיות חגיגת אימהות ונשיות מטורפת ואני, תסלחו לי, מרגישה איך הליבידו שלי נחנק ומחרחר למוות ברגע שמישהי לוחשת לידי את המילה “העצמה נשית” “נשים אמיתיות” ו”שילוב מאוזן בין קריירה לאימהות”.

יום אחד הרמתי את הראש מהפייסבוק והבנתי שהפכתי להיות חלק מקבוצה חברתית שאף פעם לא חשבתי שאהיה שייכת אליה. קבוצה שמאגדת תחתיה נשים צעירות, דור ה-Y שמנסות גם קריירה, גם מימוש עצמי, גם להיות אמא מושלמת וגם נו, הדבר הזה שנרדם על הספה בזמן שחיכה לך שתסיימי לענות על כל המיילים מהצהרים. נו, זוגיות. השאיפה שלנו להיות גם וגם – כי אמרו לנו שלא רק שאפשר, אלא שאפילו מומלץ – יוצרת תופעות כמו קבוצת ‘אימהות משקיעות’ וקונטרת ‘אימהות שוקעות’. פותחת מעגלי שיח וקבוצות תמיכה שרצות במדיות החברתיות ובווצאפים ואפילו התייחסות תקשורתית רצינית על ‘דור האימהות החדשות’ שאף פעם לא מספיקות הכל. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שמישהו יבין שאפשר לעשות מזה כסף.

הרבה כסף.

ראשית, הרשו לי להניח פה הנחה לא מבוססת מדעית אלא על תצפיות חברתיות בלבד ונתונים מסחריים שמתפרסמים לפעמים בעיתונות הכלכלית. ה”אימהות הרעות” של העשור השני של המאה ה-21 אחראיות לחלק ניכר משוק האי-קומרס הבינלאומי. אין לנו זמן פנוי, הקריירה שלנו לא מסתיימת בחמש וקניות לסופר עושים באחת עשרה בלילה תוך סקירת הפרזנטציה למחר. ההצלחה המטורפת של רשת נקסט בישראל? כולל אתר בעברית ומשלוח חינם? זה עלי. כלומר על המעגל החברתי שלי. הנשים שהבינו שאין טעם להסתובב עם עוללים בקניון בזמן שאת עונה לווצאפ מהעבודה ומנסה להזמין לכם נופש זוגי לשבוע האחרון של אוקטובר. נשים צעירות בגילאי 25-45 הן כל הנראה קהל היעד העיקרי, המרכזי והיציב ביותר (לעומת טינאייג’ריות שהנאמנות המותגית שלהן עדיין בשלבי בנייה) של קניות און ליין. ובעברית – מוצ’ו דינרוס.

עכשיו מילא לגהץ את האשראי באמצע הלילה על שמלה עם אננסים לקטנה, אבל מה נעשה עם רגשי האשם? עם השנאה העצמית שלא בא לי לחתוך מהעבודה בשלוש כדי ללכת להימרח בנזלת בגן השעשועים? או לחילופין, לתעב את עצמי שלא השכלתי להתחתן עם איזה אקזיט חמוד שיאפשר לי להישאר בבית עם עסק ההום סטיילינג שלי ולהניק את פיצי עד גיל חמש? ועזבו את זה, אבל לא הייתי ביוגה כבר חצי שנה. כל כך הרבה אופציות לא מנוצלות ורצונות סותרים ודחף להספיק הכל ברמה סבירה ומעלה. מה נעשה עם כל זה? נתייעץ עם קואצ’רים להורות נכונה ומדריכות הנקה ושינה וגמילה ונחפש איזה מבוגר אחראי שיכול להגיד לנו איך עושים את זה נכון, גם אם זה אומר לשלם לו לפני. והכי חשוב, את האפליקציה שמזכירה לך לא לשכוח את הילד באוטו כבר הורדת?

כי פתאום קמה אמא עייפה בבוקר ומגלה שזהו, היא מגזר צרכני חדש ונחשק והיא בכלל לא התכוונה להיות כזו. זה נחמד שיש עלי בלוגים וכתבות וגם סרטי קיץ קלילים ופתאום כולם שמים לב שוואלה, עוד שנייה אני קורסת, אבל אף אחד מהמבוגרים האחראיים לא ממש מציע פתרונות. הם לא רוצים להציע לנו פתרונות (או בייביסיטר) הם פשוט רוצים לעשות עלינו עוד כסף. במקום לעורר שיח על התאמת שוק העבודה לעידן הנוכחי או חלוקה הגיונית ושיוויונית יותר בין שני ההורים בגידול הבית (“הוא עוזר לי”) נראה שכולם מסביב מעדיפים לדחוף לנו עוד “תיק עבודהתיק הנקה” בהנחה או עוד סדנת הורות במחיר מופקע. העיקר שנרגיש שאנחנו מצליחות לאזן את הכל ביחד. ואתם יודעים מה, אולי הגיע הזמן להודות. אנחנו כבר לא מצליחות.

השתכנעתן לא ללכת לראות את “אימהות רעות” בקולנוע? חבל, דווקא סרט חמוד. אבל תרצו להצטנן מול המזגן וכן הצלחתן לארגן בייביסיטר, הנה חמישה סרטים טובים שמציגים עכשיו:

קפה סוסייטי וודי אלן לא במיטבו ומי שלא חשה אליו חיבת נעורים קצת תתקשה לצלוח את הסרט נטול העלילה, אבל הוא כל כך יפה ומלא השראה ובימי אוגוסט הטרופים גם זה הישג.

החיים הסודיים של חיות המחמד אחד הסרטים החמודים במקומותינו. נכון זה אנימציה, נכון את בערב חופשי בלי הילדים, אבל זו אנימציה נהדרת והם ממילא לא יבינו את כל הבדיחות.

חולייטה פדרו אלמודבר עושה פה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. מלודרמה בספרדית עם סטיילינג מעולה וסיפור שדורש להיצמד לטישו

קפטן פנטסטיק סרט עמוס בכוונות טובות, כמו הטקסט שלי מלמעלה, שלא יוצא מהודק לגמרי, כמו הטקסט שלי למעלה. אבל ויגו מורטנסן עושה עבודה מופלאה

שלום קוראים לי דוריס סרט פיל גוד קלאסיק שהולכים לראות עם חברה טובה ודלי של פופקורן. סאלי פילד מקסימה והאופנה פה עושה כיף בעיניים.

מה לובשים לסרט טוב?

שמלת מקסי נוחה שכיף להתכרבל איתה כשהמזגן יוצא מכלל שליטה, מכנסי פסים שנוח לשבת איתם אפילו שעתיים וז’קט בהנחה גדולה שיחזיק מעמד עד סרטי האוסקר ועוד קצת