איך סדרת טראש-אימה בערוץ זניח משנה את האופן שבו הוליווד רואה נשים ומזניקה מחדש קריירות אבודות? תשאלו את ליידי גאגא

ליאונרדו דיקפריו חשב שהוא יכול להרשות לעצמו לחייך. הוא ישב באחד השולחנות הקרובים לבמה באולם הכנסים של ה”בברלי-הילטון” בלוס אנג’לס וחיכה משועשע לתורו. עוד כמה דקות יכריזו עליו כזוכה בפרס גלובוס הזהב על
 תפקידו המתיש ב”האיש שנולד מחדש” אבל לפני כן צריך לחלק את שאר הפסלונים לשחקני המשנה, הצוותים הטכניים ונו, המעצבנות האלו, הנשים. כשהכריזו על ליידי גאגא כזוכה בפרס השחקנית הטובה במיני סדרה (על תפקידה ב”אימה אמריקאית – מוטל”) דיקפריו כבר נע בין שעמום לזלזול. החיוך המתנשא ששיגר לעבר הזמרתשחקנית בעת ההכרזה נקלט היטב במצלמות הטלוויזיה באולם וגם המרפקייה הכואבת של גאגא כשחלפה על פניו, לבושה בשמלת ורסאצ’ה שחורה. תוך שעה הייתה הרשת מוצפת בממים, דיונים ומאמרי דעה מנומקים בווניטי פייר שמיהרו לתבוע מהשחקן את כבודה האבוד של הגאגא. התקרית הזו, שתיבלה טקס משעמם וצפוי למדי, הייתה תחנת מעבר הכרחית לליידי בדרכה החדשה. אחרי שהשילה מעצמה את השמלות מהבשר הנא, את העקבים הבלתי אפשריים, את הפרובוקציות וכישלונות האלבומים האחרונים כדי להפוך לשחקנית שמעוטרת בחיבתם של המבקרים, נותר לה רק לקבל את חותמת האישור של הברנז’ה ההוליוודית השמרנית. מבחינתה הגיע הזמן, אולי בפעם החמישית או השישית בחייה של סטפני ג’רמנוטה, להיוולד מחדש.

במהלך השנה האחרונה עשתה גאגא כמה מהלכים מחושבים היטב כדי להשתחרר מהאישיות הקודמת שלה ולהגיע, לדבריה “למקום בוגר ושלם יותר עם עצמי. הרי אני לא אהיה כוכבת פופ לנצח”. היא החלה להופיע בציבור בתלבושות מאופקות, אפילו נורמליות. שיחררה הצהרות נגד אנורקסיה והפרעות אכילה תוך כדי דחיסת פחמימות בחשבונות המדיה החברתית שלה וסיפרה באופן קורע לב על האונס שעברה בפאנל שעסק בסרט דוקומנטרי על אונס בקמפוסים. היא הפכה ממפלצת יחסי ציבור מטורפת לאישה נגישה ואנושית. זה היתה התחלה טובה לתהליך שבטח היה לוקח כמה שנים. גאגא רצתה יותר מהר. לשמחתה, ראיין מרפי התקשר. מרפי- מחייה קריירות של שחקניות נשכחות, מיזנטרופ, וגאון – חשב על תפקיד בשבילה. האם תרצה לבוא לאודישן?

מרפי, אם תתנו לי רגע של ויקיפדיה פה, היא מי שחתום על יצירות כמו “ניפטק”, “גלי”, “הנורמלים החדשים” וגם מי שביים את “לאכול, להתפלל, לאהוב, לעשות מיליונים מסרט משעמם ומשמים”. אבל את זה אף אחד לא זוכר לו. הוא היוצר-במאי-תסריטאי ה(כמעט) יחיד בהוליווד שיכול לבוא לפגישה ולהגיד להם “בא לי תוכנית על אחוות סטודנטיות שהורגות בטעות את המשרתת ואז רוצח סדרתי מחסל אותן” והאולפנים יתחרו מי ירשום לו צ’ק יותר שמן. ראיין מרפי הוא הסיבה שג’סיקה לאנג עשתה ארבעה סרטים בארבע השנים האחרונות, חתמה על חוזה ביוטי עם מארק ג’ייקובס ונמצאת במה שהרולינג סטון קבע כ”תחיית הקריירה שלה”. הוא הסיבה שקתי בייטס עושה במקביל שבעה פרויקטים חדשים, כולם אמורים לצאת בשנתיים הקרובות. לא פלא שכשליידי גאגא קיבלה טלפון מראיין מרפי, שמעו את זעקות השמחה עד לפה.
עם אדיטוד של כלבה מהגיהנום ואישיות על גבול הנרקיסיזם מצליח מרפי, הומוסקסואל מוצהר, לשנות את התפיסה ההוליוודית לגבי נשיות על גבי המסך הקטן. הוא עושה את זה בעקביות בחמש השנים האחרונות דרך סדרת ההיפר-טראש “אימה אמריקאית” עם צוות שחקנים קבוע, סיפורי אימה שנשענים בקפדנות על המיתולוגיה האמריקאית וליהוק שלועג לכל כללי ה”בלונדינית צעירה עם עיניים פעורות”. 

“אימה אמריקאית” נוצרה בכלל כפרויקט חד פעמי לליל כל הקדושים של 2011 והייתה אמורה להביא לערוץ FX הזניח קצת רייטינג ומפרסמים שיחזיקו אותם עד שיתברר אילו סדרות מעונת הסתיו ימשיכו איתנו הלאה. במקום זה קיבלנו איברים גרוסים, חביות של דם, רוחות רפאים, רוצחים סדרתיים וקאמפ מטורף בעטיפה נוצצת ועם פסקול מושלם שהפכו לאחת התוכניות המובילות של השנה ההיא. לעונה הראשונה אמנם לוהקו פנים מוכרות כמו דילן מקדרמוט וקוני בריטון (“נאשוויל”), אבל מי שגנבה את ההצגה אז הייתה ג’סיקה לאנג. עדיין עם רגליים שלא נגמרות, בלונד מוקפד ותצוגת משחק שהשאירה את כל הקאסט שלה הרחק מאחור. “הקשר בינינו התחיל משום מקום”, סיפרה להפטינגטון פוסט, “מעולם לא פגשתי בראיין לפני כן. אני לא ממש צופה בטלוויזיה והוא פשוט התחיל לדבר. היה משהו באופן שבו הוא תיאר את מה שהוא רוצה שעורר את סקרנותי”. בראיון לרולינג סטון סיפרה שמרפי פשוט התעקש “כוחו של הפיתוי עבד כאן שעות נוספות. הוא פשוט הקסים אותי. מעולם לא ראיתי את גלי או ניפ טאק. הכרתי אותו רק לפי המוניטין שלו ולמען האמת פשוט חשבתי ‘וואו, אף אחד לא חיזר אחרי ככה כבר המון זמן’. אהבתי שהוא רוצה אותי”

השילוב של מרפי ולאנג הביא את השניים לשיאים יצירתיים חדשים. היא רצתה לרקוד ולשיר, הוא כתב לה תפקיד עם ריקוד ושירה. היא רצתה לשחק מכשפה, נזירה, מנהלת קרקס מסויט – היא קיבלה. בכל התפקידים לא נעשה מאמץ לטשטש את גילה המתקדם של לאנג (אם כבר, חלקים ניכרים הוקדשו לחיפוש האובססיבי אחר הנעורים) והביקורות הללו. כשקתי בייטס (בת 67), אנג’לה באסט (58) ופרנסס קורנוי (בת 63, האמא מ”עמוק באדמה”) הצטרפו לקאסט, היה ברור שמרפי מנסח אמירה חדה נגד הליהוק ההוליוודי האוטומטי.

אבל מרפי לא נלחם רק נגד אייג’זם ולא אוהב לגאול רק קריירות של שחקניות שעיקר תהילתן הייתה בסבנטיז. ב”אימה אמריקאית” הוא אירח גם את גבורי סידיבי (“פרשס”) כמכשפה שחורה, שיחק במיניות של דניס אוהר (“מועדון הלקוחות של דאלאס” “מילק”) כטרנסג’נדר שמעריץ את ליז טיילור והזניק את הקריירה של ג’יימי ברואר, שחקנית עם תסמונת דאון. ביננו, רק ליידי גאגא הייתה חסרה. ועוד בתפקיד שתפור עליה: ערפדית תאבת דם שמחבבת במיוחד גברים צעירים, יפים וטיפשים. “הגעתי לסדרה הזו כי אני בראש ובראשונה מעריצה מושבעת שלה” אמרה בראיון לישראל היום “כשצפיתי בה תמיד הרגשתי חיבור מרחוק עם ריאן מרפי, והבנתי שהמחשבות שלנו מצטלבות, בלי שאנחנו מכירים בכלל. שנינו מתקיימים ביקום מלא יצרים אמנותיים ומונעים מאינסטינקטים דומים. ברגע שנפגשנו לראשונה על הסט, אחרי שהתפקיד הוצע לי והסכמתי, זה היה שידוך מגן עדן”
בטח מגן עדן. גאגא שלטה בעונה האחרונה של ‘אימה אמריקאית’ ביד רמה והכפילה את הרייטינג של הסדרה ואת הבאזז סביבה. עם מלתחה בשווי 150 אלף דולר, גלונים של דם סינתטי ועקבים של מנולו בלאניק גאגא ומרפי עסקו במיניות מוחצת, נשיות אלפא ויופי שחורג מהסטנדרט המקומי. בקיצור, הם הפכו טראש אמריקאי לא מקורי במיוחד להצהרה ניאו-פמיניסטית. “ריאן תמיד הנחה אותי בתחילת הצילומים להיות יותר קשוחה וקרה ולהתנהג בביצ’יות לאחרים” סיפרה בראיון “הייתי צריכה לעבוד על זה לא מעט (..) ככה היה נהוג בעידן הסרטים של היצ’קוק – הגיבורה הנשית והזוהרת לא הייתה סתם בלונדינית יפה, אלא דמות עם אופי וכבוד. האפיון של הנשים הללו היה מכובד וככה זה צריך להיות מעכשיו”. לידיעתך, דיקפריו.

מה לובשים כדי להיות ליידי גאגא החדשה? זוהר ומאופק, גם אם אין שטיח אדום בשטח