מספר ארועים בלתי תלויים העלו בי הרהורים על הנכונות האנושית להכביר במילים לעומת הנכונות ללמוד עובדות ומספרים, בעיקר כשמדובר באבני הבסיס של הכלכלה.

ארוע 1: בשבוע הראשון של אפריל סיכמנו את תוצאות הרבעון הראשון של CO.CO בהשוואה לרבעון המקביל בשנה הקודמת.
102% גידול בהכנסות
191% גידול במספר המשתמשים באתר
1% שיפור ברווח הגולמי
20% ירידה בגיוס שותפות

המספרים האלו מתארים פעילות חיובית בכל הפרמטרים. הגידול במכירות נובע מממספר רב יותר של קונות שמצאו את מבוקשן עם המגוון הגדל.
הגידול במשתמשים באתר נובע מקהילה מתרחבת של מכירים ואוהדות, עניין גדל במגזין, בקולקציה, בקטגוריות המיוחדות שמשקפות את הערכים והאג’נדה של המיזם – קטגוריות כמו “הזדמנות אחרונה לתת”, “בואי להשפיע” והקטגוריה המאתגרת לנועזות שבינינו PRE-SELL. כמובן שכל אלו, מגובים בתקציב שיווק ממוקד, תרמו למגמה החיובית.
ולכן הירידה במספר השותפות החדשות, מאכזבת. ההגיון אומר שככל שיש יותר קונות, ובעיקר קונות חוזרות, כך יגדל מספר המצטרפות. בין אם זה מטעמי מחיר טוב שנובע מהנחת השותפות הנצחית בגובה 10% עד 20% ובין אם זה לשם תמיכה במיזם החברתי או מעניין עסקי בלבד.

אז למה הן לא מצטרפות? התשובה הפופולרית היא רתיעה ממחוייבות.

ארוע 2: שותפה מספר 456 ביקשה לבטל את השותפות .
היא הצטרפה בפברואר השנה, רכשה מוצרים ביותר מ 1500 שקלים, ונהנתה מהנחת השותפות של 10%
באפריל 2015 הגיעה לביקור נוסף והופתעה לגלות שהחזר ההשקעה נעשה על פני שנתיים, ולכן רק בינואר 2016 תוכל לממש ולקבל חזרה את המחצית השניה של ההשקעה. בצער ומבוכה משותפת ביקשה לבטל את השותפות, ואני שזו לי פעם ראשונה שנדרשתי לתהליך כזה, התבלבלתי עד מאוד. בסופו של ביקור,רכשה אותה אשה מוצרים בסכום נוסף של 1000 שקלים. סך הכל הוצאה של 2500 שקלים במשך שלושה חודשים. אם כך, האם סביר להניח שגם בחודשים הבאים תמצא אצלנו את מבוקשה? ובשנה הבאה? ובזו שאחריה? האם נכון יהיה להניח שבמשך שנתיים כל ההשקעה של 3000 שקלים היתה חוזרת בתוספת ריבית (הנחה) של 10%? לא חבל לוותר על ההנחה לכל החיים?

ארוע 3: יש לנו לקוחה מצוינת ששבה אלינו שוב ושוב וכבר רכשה מוצרים בשווי שתי שותפויות בערך. כששאלתי אותה מדוע היא מסרבת (בחן ובחיוך ובקביעות) להצטרף כשותפה, ענתה שזה משני טעמים: הראשון – היא לא שותפה של אף אחד. השני – היא לא מממנת אף אחד.
לגיטימי. אבל האם זה נכון? לקוחות שמשלמות מחירים מלאים, מסבסדות למעשה את השותפות. ככל שיש יותר לקוחות רגילות, כך אפשר להוריד את המחיר לשותפות ולתגמל אותן על ההעזה והסיכון שלקחו, כי ההטבה הזו תעלה לנו פחות. הסיבה לכך שחשוב לנו שלקוחות יהפכו לשותפות, היא לייצר פלטפורמה שתתגמל את הלקוחות שלה על תעוזה ותרומה לעסק החביב עליהם. השותפות למעשה מלוות לנו כסף לפרק זמן קצר, שמאפשר לעסק לפעול ולייצר. לכן הן זכאיות לתמורה שבשלב זה מתורגמת להנחה על המוצרים. ככל שיש פחות שותפות, כך נוכל להגדיל את ההנחה כי העוגה מתחלקת על פחות אנשים.
הבנקים למשל ידועים בכך שהם נותנים הלוואות בריבית מאוד נמוכה ללווים הגדולים, והלוואות בריבית קצוצה לעסקים קטנים ויחידים שזקוקים נואשות למימון. היחידים ומשקי הבית שמשלמים את הריביות הגבוהות על האשראי וההלוואות, בהיותם נטולי כח מיקוח, מאפשרים לבנקים להיטיב עם הגדולים והחזקים. כך קורה גם עם גובה שכר הדירה בקניונים: החנויות הקטנות והעצמאיות מסבסדות את שכר הדירה המופחת של הרשתות. כדי לשנות את המצב הזה, צריך שהלקוחות, הספקים והעובדים יפעלו יחד ליצירת מודלים עסקיים הוגנים שרואים את טובת כל הצדדים. מה שבטוח זה שבלי סיכון משותף שקיפות, וענין בסיסי בכלכלה, זה לא יקרה.