אומרים שהמאה ה21 היא המאה של הנשים. “פרסונה” מקדמת את התהליך. שירה ברויאר עם שתיים מהצוות שמאחורי האתר החדש.

אומרים שהמאה העשרים ואחת היא המאה של הנשים. יש מי שאומרים, ויש מי שעושות. חנה רדו למשל (56) מצמצמת פערים. בקומה זקופה, טי שירט שחור, זוג רגליים ארוכות בג׳ינס צמוד ותספורת נערית, היא פועלת לסגור את הפער בין הפריפרייה (מצפה רמון) לתל אביב, ועל הדרך אם אפשר, גם את הפער  בין גברים לנשים. לפחות מבחינת הייצוג בכנסים, ועדות ונוכחות בתקשורת.

״הכל התחיל כשהזמינו אותי להשתתף בועידת ישראל לעסקים ושמתי לב שיש 220 דוברים ומתוכן רק 10 דוברות. שאלתי את רונית פישמן מבעלות גלובס, איך זה יתכן והיא אמרה שכל אישה שפונים אליה, מסרבת לבוא. הבנתי שיש כאן קבוצה מאד מצומצמת של נשים חזקות שמקבלות את כל הפניות להשתתף בכנסים כלכליים ושנמאס להן. עופרה שטראוס, גליה מאור, רקפת רוסק עמינח, סטלה הנדלר, ענת לוין וכו… החלטתי שלנוכח המצב, הגיע הזמן לקדם נוכחות נשית מוגברת בשטח ולהקים את פרסונה, אתר שמטרתו לייצר ולחשוף לציבור, קהילה של נשים, מומחיות בתחומן. מכיוון שאני עובדת במשרד הפרסום מקאן תל אביב לצד אנשים מדהימים, יכולתי להעזר באנשים הכי טובים שסביבי לבניית האתר ולגייס את הנשים המצויינות שמרכיבות את הצוות שמאחורי פרסונה. אנחנו רוצות לקדם השפעה נשית ושיויון מגדרי על ידי חיזוק החזקות. כשמחזקים את החזקות, זה בסופו של דבר זה מרים ומחזק את כולם.״

את עובדת כבר 17 שנה במקאן, מאיישת את תפקיד המשנה למנכ״ל ולפני כן עסקת בניהול כספים. מה לך ולקידום שיויון מגדרי?

״במקאן אנחנו מעסיקים 400 עובדים, מתוכן 250 נשים, בלי תקרת זכוכית ובסביבה מאד שיויונית. כשהתחילה המחאה החברתית ב 2011, הרגשתי שאנחנו לא עושים מספיק. פגשתי את מיכל רומי שחיה אז בתל אביב ועמדה לחזור לעיירת ילדותה מצפה רמון בגלל יוקר המחייה בעיר. היא הקימה את מגזין ״כביש 40״ לקידום הנגב ובאה אז למכור לי מודעות. היא סיפרה שהחזרה למצפה רמון, תאלץ אותה לנסוע כל יום לתל אביב כי אין לה שם עבודה. זה נשמע לי מטורף ומהפגישה עמה נולד הרעיון, לפתוח סוכנות לפרסום דיגיטלי במצפה רמון כדי לייצר שם תעסוקה. אילן שילוח מנכ״ל מקאן, התגייס מיד לעניין והקמנו בשותפות עם מיכל רומי את מקאן וואלי במצפה רמון.

לא היה לנו מושג לאיזה דרך אנחנו הולכים. היום אנחנו המעסיק השלישי בגודלו שם ויש לנו קצב גיוס של עובד לחודש. 20 משפחות עברו מתל אביב למצפה רמון בעקבות המהלך הזה. בעיני מצפה רמון הוא המקום הכי יפה בעולם. אני נמצאת שם הרבה ואפילו קניתי שם בית. בתל אביב  אנחנו חיים בכאוס ושם יש את השקט של המדבר אבל הכי חשוב זה שאנחנו  משלמים משכורות של 10,000 שקלים ברוטו בעוד שהמשכורת הממוצעת במצפה רמון נמוכה בשליש מהסכום הזה. זה עצוב ויש הרבה קשיים אבל אנחנו נחושים להצליח. בהתחלה הייתי בטוחה שקצב הגיוס יהיה מהיר יותר אבל הכל איטי. לקח לנו חצי שנה לקבל מבנה למשל. אין שום תמיכה מהמדינה, אין תקציב, עוזי דיין (יו״ר מפעל הפייס) אמר לי, מי את בכלל שתקימי משרד פרסום בדרום? לכי תקימי משרד בתל אביב.

אני בטוחה שאם הייתי פותחת סוכנות דיגיטל של מקאן בתל אביב, תוך יומיים הייתי מגייסת עשרות עובדים אבל יש לנו תוכניות אחרות. לפתח את מצפה רמון, להקים שם בית ספר למתכנתים שיהיה מוקד משיכה עולמי, לטפח את הנוער, לפתוח מסעדה שתהיה שווה לכל נפש ולהביא לדרום אוכלוסיה חזקה. אנשים לא יודעים שגם בשיא הקיץ, מחמש-שש בערב נעים שם מאד, וודאי יותר מהלחות בתל אביב. הפוטנציאל התיירותי עצום. הממשלה הנוכחית היא השלישית שאני במגע אתה לפיתוח האיזור ורק עכשיו, עם אריה דרעי, יש לי הרגשה שהולך להיות טוב, שהוא באמת יראה את האנשים השקופים, בדרום שהוזנח במשך שנים. אני רוצה שמצפה רמון תהיה הצלחה ומודל לפיתוח כל אזורי הפריפרייה. עכשיו יש לנו גם סופסוף תמיכה מראש המועצה מזה שנה וחצי, רוני מרום ששותף לחזון שלנו שמצפה תהיה מקום של תיירות והייטק״.

רדו אומרת שהמגלומניה הקלה שהיא לוקה בה דווקא הביאה לה הזמנות להרצאות ומכך נוצרו קשרים רבים. היא בת לניצולי שואה, הבת הבכורה מתוך שבעת ילדי משפחת צ׳צ׳קס המפוסרמת מכרכור שמונה בנוסף לאחותה שצעירה ממנה בשנה הדרה, גם שלישייה המורכבת משתי האחיות אורנה וצביה והאח צחי ו..זוג התאומים אריק ושמשי. ״כולנו נקראים על שם מישהו שמת בשואה. גידלו אותנו מצד אחד בתחושה של שפע כי אבי בא ממשפחה עם נכסים רבים ומצד שני בתחושה ששום דבר הוא לא מובן מאליו.״

את בעלה רוני פגשה רדו בספארי. היא היתה אז סטודנטית לביולוגיה והוא דוקטורנט לזיאולוגיה. יש להם שלושה ילדים. הבכורה בת 30, האמצעית בת 27 והצעיר…בן 11! ״מאז ומתמיד הקדשתי את חיי לקריירה ולשמחתי רוני תמך בי והקפיד לחזור כל יום הביתה בחמש. אני יודעת לזהות מתי אני גרועה במשהו ומה מתאים לי ובמהלך הקריירה, כשמצאתי את עצמי בעבודה מתסכלת, עזבתי וניסיתי כיוון אחר. אני בן אדם של מספרים, כשלמדתי מנהל עסקים נפתח בפני עולם חדש ובשלב מסוים, התמחתי גם במחשבים בתוכנת סאפ ומשם התפתחה הקריירה שלי במקאן. בפרסונה אני משלבת את כל הידע שצברתי. נדהמתי לגלות שמתוך 100 החברות הגדולות בישראל, רק ב 6 מהן, נשים הן בתפקיד מנכ״ל. בכנסים וועדות לא מזמינים נשים שהן לא בתפקידי מנ״כל ומכאן המעגל הסגור בו אין ייצוג לנשים ואין להן יכולת השפעה. היום כבר ידוע ממחקרים בכל העולם שבחברות שבהן נשים הגיעו לעמדות מפתח, התוצאות השתפרו. בגרמניה למשל, הוציאו חוק שמחייב שבחברות המשלתיות יהיה ייצוג של חמישים אחוז של נשים בכל הדירקטוריונים. פנינו לחברת הכנסת גילה גמליאל כדי לקדם את הנושא גם בישראל ונראה שהיא וחברות כנסת נוספות נרתמות לעניין. בפרסונה אנחנו צוות של חמש נשים, יש לנו קהילה שצומחת מהר ותחושה ברורה שכל הנשים מבינות היום שהן כאן להפרייה הדדית ולמען שיפור פני החברה״. 

אחד הקשרים שנוצרו לרדו בעקבות פעילותה בנושאים חברתיים הוא עם רותי ארזי (40) יזמית שהקימה את חברת ״זר מתוק״ ב 2003 ומכרה אותה לאחר שמונה שנים מוצלחות שבמהלכן אף זכתה בפרס לעסקים קטנים של ״ידיעות אחרונות״ והעסיקה בה עובדים נפגעי נפש, אנשים מעמותת ״אילן״ ומהאגודה למען העיוור. בחמישה חודשים האחרונים, ארזי מנהלת את פרסונה מתוך מקאן תל אביב.

״השנה האחרונה היתה עבורי כמו רכבת הרים. היא אומרת. עברתי משבר גיל 40 קלאסי ולאחריו פתאום למדתי לקבל ולהעריך את כל הדברים החיוביים שיש סביבי. בעל תומך, שלושה ילדים מדהימים, ונסיון ביזמות. פרסונה היתה ממש eye-opening experience בשבילי. עד פרסונה לא שמתי לב לבוטות שבה יש מחסור בנשים בכל כך הרבה מקומות בחברה. פתאום אני לא מצליחה שלא לראות את זה.״

איך את פועלת למיגור התופעה ?

״ יחד עם קבוצת נשים מוכשרות בהנהגתה של חנה רדו, הקמנו מאגר איכותי של נשים בעמדות מפתח, נשים שהן ורבליות מספיק בשביל להופיע בכנסים במידה ויפנו אליהן. במקביל הקמנו ועדה שבוחנת נוכחות נשית בכנסים וועידות. בנוסף אנחנו עורכות מפגשים פיזיים בין הנשים מהמאגר. לסיום אנחנו גם עושות קמפיינים של שיימינג לאירועים ללא ייצוג נשי. פרסונה מתנהל כמו סטארט אפ אבל עם היתרון העצום של הגב התומך שנותן משרד הפרסום מקאן תל אביב״. 

מתי הבנת שאת יזמית בעצם?

״הבנתי את זה כששמתי לב שכל הזמן באים ויוצאים שליחים מהבית שלי בימים שזר מתוק התחילה לתפוס תאוצה, הבנתי שאני חייבת להוציא את העסק מהבית ולעבור למקום מסודר. מאז אני שמה לב לכל הרעיונות למיזמים שצצים לי בראש, כל יום בערך אבל אני מאד שמחה להיות חלק מהמיזם של פרסונה ולהשפיע על נוכחות שיויונית בחברה״.

לאתר של פרסונה קליק כאן