הילה רגב מושפעת בקלות ממה שהאימהות לובשות לגן כל בוקר. בשנה שעברה עוד היה במה לקנא. השנה היא שוקלת ברצינות דגמ”ח וכפכפים. ברצינות.

אנחנו יושבים על ספסלים וספות מאולתרים שהוצבו שם כדי לארח ישבנים קטנים מאיתנו. בוהים בדלת האדומה במבט עייף וחושש. מכאן יגיעו הבשורות. מי ליום עבודה מלא ומי לשעה של ניחומים ונשיקות ודחיית דד ליינים. פעם בכמה דקות יוצאת אישה נחושה מבעד לדלת וכולנו מתמתחים בציפייה. היא סוקרת את הקהל השבוי, בוחרת אחד מאיתנו באופן שנקרא אקראי לחלוטין ואומרת “אתה! אבא של תומר? לך הביתה. הוא רגוע”. העלם מחייך אלינו במבוכה ונמלט בריצה החוצה. אל החופש. לאט-לאט אני מבינה שפה אבלה את שארית חיי. ב”שבוע ההסתגלות בגן”. זה מילא, תנו לי מזגן וחיבור ווי-פיי ואציל את העולם, אבל הבעיה היא שהקהל קצת מדכדך מבחינה ויזואלית. כולנו צעירים ובמיטב שנותינו (חוץ מהאבאסבא עם האוזנייה האלחוטית. טרם פיענחתי אותו. הורות מאוחרת או שותף סמוי כתוצאה מפנצ’ר?) ולמרות זאת נראה כאילו אספנו ממיטב סמרטוטי הבוקר שהונחו על הכסא בסלון ויצאנו לעולם. מי בכפכפים, מי בטרנינג. מהורי גן פשוש ציפיתי ליותר.

כלומר מה זה ציפיתי ליותר, פשוט הייתי פה שנה שעברה בתינוקיה. אז היו לי אדריכלית, מעצבת אופנה, עורכת דין ודיאטנית בכירה להתקנא בהן. כל בוקר יכולתי להתנחם באופנת משרדים שאולי לא הייתה פורצת דרך מבחינה אופנתית, אבל לפחות העידה על שיק טבעי והתאמה הגיונית לגזרה. והייתה גם האמא עם אוסף הנעליים המפואר והטייטל המומצא (“יועצת אסטרטגית למותגי לייף סטייל” זרקה לי פעם. “בטח, בטח” הנהנתי אליה “גם אני, גם אני”). עד חודש יוני לא טרחתי אפילו ללמוד את שמה האמיתי. בשביל מה? עם אוסף נעליים כזה מושלם? היכרות אינטימית רק תהרוס. הייתי מהנהנת אליה כל פעם שצרנו עם עגלותינו המעוצבות על פתח הגן ומחליפה איתה המלצות על סוף עונה ומותגים מומלצים מאיטליה. הנשים האלו גרמו לי לשאוף ליותר. לשים חזייה. להתאים צבעים. דרכן אותת לי העולם “הלו, נכון שבא לך להתעטף פשוט בסדין שפרשת על הספה כי הפעוטה שוב מרחה עליה גואש ולרדת לגינה, אבל את יכולה יותר. הנה, תראי, יש אימהות שאפילו עושות פדיקור ולא מכניסות את זה תחת ‘שעת יצירה’ עם הילדים. את יכולה יותר!”

והנה השנה, כולם חביבים, כולם יפים ונכונים וכולם נראים כאילו שאריות אוגוסט הנורא עדיין מרוחות להם על הפנים. כלומר כולם נראים כמוני, רק בדגמ”חים וסקיני בז’. אני אחזור על זה שוב, כי יכול להיות שפספסתן. סקיני. בז’. וזה לא שהחשיפה לזוועות מוגבלת רק לחמש דקות כל בוקר. מדובר בחשיפה מתמשכת. שעות על גבי שעות בספות הלא נוחות שבהן אני מתחילה להרהר ביני לבין עצמי “למה בעצם הפסקתי ללכת עם כפכפים מחוץ לחוף? זה נראה כל כך נוח על האמא הג’ינג’ית הזו”. ואלו גבירותיי, מחשבות הרסניות. כי תראו אותי. עלה נידף ברוח, עצלנית כרונית שמתעבת עקבים ומחבבת רשתות עילית כמו ‘אורבניקה’. נדרשה פה עבודה רצינית של חינוך מחדש על מנת להתאים את עצמי לקוד התל-אביבי האופנתי. להתחיל לקנות בגדים שלא שוקלים אותם בקופה. אני גם ככה מחזיקה בקצוות האצבעות את זהותי העצמאית כאושיה שיכולה להצטלם לאינסטה על רקע הדלתות הפוטוגניות של נווה צדק. לא חסר הרבה כדי לדרדר אותי בחזרה לתהום. עוד יום-יומיים של חשיפה בלתי מבוקרת למראות כאלו ואחזור ללבוש חולצות טי ומכנסי ברמודה עם גומי במותן. זה יקרה! אני אומרת לכן! אני עייפה ועצלנית והגננת בחיים לא תצא מהחדר הזה ותגיד לי ללכת הביתה! הסוף קרב! הצילו!

הצלחת להיאחז בזהותך האופנתית כאמא גם מול זוועות הגן? קבלי מאיתנו נקודות בונוס וארבעה חשבונות אינסטה שיתנו לך השראה בבוקר

מה קורה לסטייליסטיות אחרי שהן הופכות לאימהות? הן הופכות לאימהות סטייליסטיות. אתן תתעלמו מצילומי הבטן השטוחה בגופיה של Chriselle Lim ותתמקדו בג’ינס בויפרנד שלה ובחצאיות המידי. לטובתכן.

‘שיק קלאסי’ הגדירו את אמילי ג’קסון במארי קלייר והתכוונו בעצם ל”אהדה יוקדת לשמלות תחרה לבנות ושמלות בוהו שיק בהירות ונטולות כתמי נוטלה. אכן תעלומה. אבל אפשר ללקט השראות לכובעי קש חמודים ואאוטפיטים עם חצאיות A שיתאימו למותניים צרים.

אולי חשבון האינסטגרם הכי נגיש שמנהלת אן סאונדסטורם, מנהלת שיווק מסאן פרנסיסקו. יש פה השראות סולידיות ללוק משרדי שיעבוד גם בסיטי הישראלי, מעשי פלאים עם מכנסיים שחורים מחוייטים וצבעוניות אורבנית (צבעוניות אורבנית – שחור, לבן, חאקי).

Charlotte Groeneveld-Van Haren, ניו יורקרית ממוצא גרמני מחבבת טישרטים משנות השבעים, מכנסי ג’ינס קצרים וככל הנראה סלידה מפחמימות. זה בסדר, אני מפרגנת. במיוחד לחליפות הג’ינס שלה, כשמתחשק לה להשקיע.

מה לובשים לגן?

ברווח שבין הקרסול לרגל נכנס השיק

להסתיר את הכתמים של הגבינה הלבנה מארוחת הבוקר

מינימום מאמץ. מקסימום אמירה. אמירה = לא היה לי זמן למרוח קרם CC היום, אז השקעתי במקומות אחרים.