איך קרה שדווקא בארץ שטופת שמש, השמשייה כמעט לא בשימוש? הילי ברוק בלום בדקה וחקרה וחזרה אלינו עם שלל תובנות שימושיות על שמשיות.

הילי ברוק בלום יצאה למסע בעקבות השמשייה וחזרה עם עצות שימושיות. עכשיו, ממש כמו הילדה איילת, גם היא מפנטזת על שמשיה תכלכלת…

למרות שישראל ארץ שטופת שמש, נדיר לפגוש ברחוב נשים עם שמשיות מגונדרות. מדוע? אולי מפני שהשמשייה מצטיירת בעינינו כאביזר מצועצע של בנות אצולה מפונקות ואנחנו כמובן סברסיות קשוחות ונועזות, אולי משום שאנו, נשות ישראל, מעדיפות את המראה השזוף והים תיכוני, ואולי סתם, כי לא נפלה לידינו, או ליתר דיוק מעל ראשנו, השמשייה הנכונה…
ההיסטוריה של השמשייה משתרעת לאורך כל התרבות האנושית המודרנית, כשבראשיתה הייתה עשויה בעבודת יד מחומרים טבעיים, כמו עלי אקליפטוס, ענפי דקל, נייר ומשי, ועם השנים השתכללה הטכנולוגיה ועברו לייצור המוני מהחומרים המוכרים לנו כיום.
לכל אורך השנים, תפקדה השמשייה כסמל סטטוס, וביטאה תמיד את מעמדו החברתי של האדם הנושא אותה.
השמשיות הראשונות בהיסטוריה הופיעו לפני כ-3000 שנים בסין העתיקה. הן יוצרו בעבודת יד ממשי ומנייר שצופה בשמן מיוחד ואת המסגרות שלהן יצרו מבמבוק ועץ תות. מלאכת הקישוט הופקדה בידיהם המיומנות של אמנים סיניים, אשר עיטרו את השמשיות בציורי דרקונים, טבע, נופים, כתבי יד ודמויות מהמיתולוגיה הסינית והפכו אותן לחפצי נוי יקרי ערך.
עלותן הגבוהה של השמשיות, הפכה אותן לסמל של עושר ושליטה בסין ובמדינות אסיה השכנות, ולכן היחידים שיכלו להרשות לעצמם להצטייד בהן, היו בני המלוכה והאצולה או סוחרים רבי ממון.

כדי לבדל את עצמם מאחרים, נהגו אנשי בית המלוכה לשאת עימם שמשיות בצבע אדום או צהוב בלבד, צבעי הממלכה.
עם השנים הפכה השמשייה לאביזר נפוץ בכל תרבויות אסיה ובמיוחד בבתי המלוכה בקוריאה, בורמה וסיאם, שם נהגו לשלב שמשיות בלוויות ובטקסים שונים. ביום הכלולות למשל, נועדה השמשייה להגן ולהסתיר את פניה של הכלה הטרייה מפני רוחות רעות ובטקסי הלוויה נהגו לשאת שמשיות לבנות. ביפן השמשיות מופיעות בריקוד היפני המסורתי ועד היום עור צח ולבן שהשמש לא שזפה, מסמל שייכות למעמד הגבוה.

מחוץ לאסיה, נמצאו גם כן עדויות לשימוש בשמשייה. בתחריטים שנמצאו בנינווה, עיר בירה בממלכת אשור ובפסלים עתיקים מהממלכה הפרסית, נראו משרתים נושאים שמשיה כדי להגן על המלך. גם בציורים מצריים השמשייה אפיינה תמיד את המעמדות הגבוהים ובאחד הציורים אף הסתירה את דמותו של האל.

ביוון העתיקה, הפכה השמשייה לסממן נשי מובהק ובציורים מהמאה החמישית לפני הספירה ניתן לראות שפחה הנושאת את שמשיית גבירתה.
החל מהמאה ה-17 כבשה השמשייה הסינית גם את יבשת אירופה והפכה לאביזר אופנה נשי אלגנטי בקרב נשות המעמד הגבוה בצרפת ולאחר מכן באנגליה.

כמו שהבנו, לאורך אלפי שנים נשמרה זכות השמשייה לבעלות המאה בלבד או לנשים שגדלו על המסורת באסיה. אך לא עוד!
הגיע הזמן להוריד את השמשייה אל העם ולאמץ אותה כפריט חובה גם אצלנו, לצד משקפי השמש והכובע. אני קוראת לגיור השמשייה כהלכה והכנסתה לכל מלתחה, כי עם כל הכבוד למסורת המפונקת שלה, בסך הכל מדובר במטריה של קיץ…

בנוסף למעלותיה האופנתיות והאסתטיות, השמשייה נפלאה להגנה על עור הפנים ושומרת עליו צח ורענן. ולכן, זה הזמן לדרוש מהרופא מרשם לשמשיה אחת ביום!

ועכשיו, דמייני את עצמך מנסה לתפוס מונית בשמש הקופחת, ממש כמו הילדה איילת עם שמשייה תכלכלת, או עומדת בתור לכספומט עם שמשיית תחרה לבנבנה וענוגה, כשמאחורייך בתור נדחפות להן עלמות חן עם שמשיות פרחוניות ושואלות “מי אחרון בתור? יאללה יאללה זדרזי!”…
כן, כן, גם במידל איסט, קצת שיק לא יזיק!
אתן מוזמנות לגלות מה חדש תחת השמש ולקבל השראה מהשמשיות הכי לוהטות ברשת.