שירה ברויאר על המעצבת המצליחה ועל מה כדאי לכל בוגר לימודי אופנה לקרוא.

לא פעם אני תוהה אם פאשוניסטות, מומחיות למעצבים ומותגים, מודעות למשמעות שמאחורי תוית היוקרה שמוצמדת לתיקים ולנעליים, למשקפי השמש ולבגדים שלהן. האם הן יודעות למשל שבית האופנה לנוון הוקם בסוף המאה ה19 על ידי המעצבת ז׳אן לנוון? שאת שני הבוטיקים הראשונים שלה, פתחה שאנל ב 1913 כשרק נשים בודדות פתחו אז עסקים? שאמפריית האופנה של מיוצ׳ה פראדה התפתחה מחנות שהוריש לה סבה במילנו בסוף שנות השבעים? ומה אומר להן השם טורי ברץ׳? האם הן יודעות שמדובר במותג בן אחת עשרה שנה בלבד שמוערך בשלושה מיליארד דולר?

אז איך היא עשתה את קיצור הדרך המרהיב הזה, ובטווח של עשור בודד אחד, ביססה מותג בעוד שאר בתי האופנה עשו זאת במשך עשרות רבות של עשורים? איך הפך הלוגו שלה (שתי אותיות טי עם פיתוחים מונחות זו על גב זו בתוך עיגול), שדומה באופן חשוד לזה של ז׳יבנשי, לחלק אותנטי מתפריט הלוגואים המקובל בעולם האופנה? איך הבגדים, הנעליים, התיקים ושאר עיצוביה, שעשו בתחילת דרכה רושם סתמי של חיקויים של קלאסיקות אופנה מוכרות, נראים עכשיו מעניינים, איכותיים ולעיתים אפילו מקוריים?

בימים אלה של תצוגות בוגרי מחלקות האופנה של בתי הספר לעיצוב בארץ ובעולם, מעניין לבחון את סיפור ההצלחה המטאורי של ברץ׳ שפרוש על פני עשרות בוטיקים בכל העולם. בעיקר משום שהיא גם חונכת את “פרס טורי ברץ’” לסטודנט מצטיין לאופנה. פרס שיזכה את בעליו בהתמחות בבית האופנה שלה, בנסיעה לתערוכת הבדים בפאריס ובייצור שני דגמים בעיצובו לקולקציה של ברץ’, תוך מתן קרדיט, כמובן. כי בנוסף להיותה בלונדינית, דקה וצחורת שיניים במראה הכל אמריקאי הזוהר, טורי, מסתבר, היא  גם בחורה מאד נחמדה. “אנשים פשוט מאד אוהבים אותה” אמרה עליה עורכת הקוסמופוליטן בראיון. ואכן, טורי ברוב חמידותה הקימה ב2009 קרן המסייעת לנשים להקים עסקים קטנים. כל זאת, לא לפני שהספיקה להתקוטט עם בעלה לשעבר (ואבי שלושת ילדיה, אותם היא גידלה יחד עם שלושת ילדיו מנשואיו הקודמים). בעלה שהיה שותף לעסקיה, פתח חברה מתחרה שהלהיטה בינהם רוחות מלחמה אך מאז, הספיקה טורי להגיע עמו להסדר ועסקיה המשיכו לפרוח.

סוזי מנקס, ראיינה אותה לאתר של הווג תחת הכותרת ״מילים חכמות מטורי ברץ׳: מה צריך לקרוא כל סטודנט לאופנה״. אז איך עשית את זה, שאלה אותה סוזי, באחת עשרה השנים האחרונות, את גם פתחת עוד ועוד חנויות, גם השקת קולקציות וגם הפגנת נוכחות אינטרנטית מרשימה, האם היתה לך תוכנית על?”

“אני חושבת שהיה לי איפוק, ענתה טורי. נכון, היתה לנו הצלחה ענקית אבל זה קרה מתוך האסטרטגיה המחושבת שלנו”. למעצבים צעירים בתחילת הדרך היא ממליצה לקחת את הזמן הדרוש בסבלנות ובזהירות. “הצורך בקבלת החלטות לטווח הארוך מאד מתגמל”, היא אומרת “וגם לא כדאי לנסות לעשות הכל. אנחנו רוצים לעשות הרבה דברים אבל לאט ובצורה אורגנית”.

כשטורי פתחה את החנות הראשונה של בשכונת נוליטה האופנתית במנהטן ב 2004 היא הציעה לנשים אופנה יוקרתית במחירים סבירים יחסית. כלומר יקרים, אבל לא שערורייתיים כמו אצל המעצבים המובילים. יחד עם זאת, העיצוב שלה שידר קלאסיקה עם הרבה ציטוטים מעיצוביה האייקונים של שאנל והשראה מבית לואי ויטון וג’יבנשי שתורגמו על ידה לנגישים ולבישים. בעונות האחרונות חלה התפתחות מרשימה בעיצובים שלה, בעיקר כשנוסף להם טאץ’ של בוהו שיק. גלביות, טוניקות הודיות רקומות ונינוחות, תוך שימת דגש על פרטים כמו תיפורים, רקמות, גדילים ושילובי הדפסים יפהפיים.

“את מאוד מתעניינת באמנות, ותמיד יש תחושה שאמנות קשורה לאוספים שלך” אומרת סוזי עוד באותו ראיון ומציינת את עיצוביה של טורי בהשראת פיקאסו ואת הקולקציה האחרונה שהציגה לחורף הקרוב, בהשראת שטיחים פרסים. “אני מתעניינת בהרבה סוגים של אמנות. ענתה טורי, ההשראה היא החלק הקל בסיפור. האתגר הוא איך לפרש אותה בלי להפוך את זה למדי מילולי. אני מתעניינת בהשראה ובאיך האמנות, המוסיקה והארכיטקטורה, כרוכות זו בזו. זהו סיפור על התרבות.

עוד באותו ראיון, מציינת מנקס בהערכה את האופי הדיגיטלי המתקדם של החברה שהיתה בין הראשונות למכור און ליין ועכשיו גם משתפת פעולה עם חברה לייצור טכנוטלוגיה לבישה. “עוד כשהתחלנו ב2004, השתמשנו ברשתות חברתיות, ביחסי ציבור ושיווק. למעשה החברה שלנו גדלה על מדיה דיגיטלית. אומרת ברץ’. לא היה לנו תקציב פרסום גדול אז פנינו לפעילות ברשתות החברתיות ובאינטרנט.”           

על תוכניותיה לעתיד היא אומרת:      

“אנחנו רוצים לגדול, אבל בדרך אורגנית, של צמיחה מאופקת. יש לנו הרבה תוכניות ואני מרגישה שאנחנו רק מתחילים, אני רוצה לעשות הכל בצורה איטית, זהירה. בנוסף, אנחנו גם לא רוצים להיות בכל מקום, אנחנו רוצים לבחור את השותפים הנכונים לנו. ולא, היא מתעקשת, אני לא מתכוונת להנפיק את החברה, למרות השמועות. אין לי עניין להפעיל את העסק בשביל רווח רבעוני. אני חושבת על הטווח הארוך, אני רוצה להחליט החלטות שאני יכולה לשלוט עליהן, זאת  עבורי יוקרה אמיתית”.