ירידות מחירים מסוג אחד מעוררות בנו את כל האנדורפינים וחדוות השופינג, ואילו ירידות המחירים בבורסה משתקות אותנו מחרדה. למה זה קורה ומה צריך לעשות?

השבוע רעדו (שוב) אמות הסיפין בבורסות העולם. חגיגת מחירים שכזו לא נראתה מאז שנת 2008! חלק מהמניות הגיעו למחיר של 50% הנחה! הקונות הזריזות יכולות לקבל אותן במבצע נפלא של 1+1 לזמן מוגבל!
לא? אתן לא מתפעלות? לא התנפלתן על המחשבים לרכוש את כל הטוב הזה? זה לא כיף כמו בגדים?

האמת שזה מעניין איך ירידות מחירים מסוג אחד מעוררות לנו את כל האנדורפינים וחדוות השופינג, ואילו ירידות מחירים מסוג אחר משתקות אותנו מחרדה. המוצר הראשון, בגדים, שייך לסעיף ההוצאות. כל כך התרגלנו לקנות אותם רק בהנחות ומחירי רצפה, שכמובן היצרנים התאימו את עצמם והאיכות הממוצעת של הבגדים רק יורדת, כי צריך לחסוך בייצור ובעבודה על מנת להרוויח כסף גם במחירי סוף סוף הסופים.

המוצר השני, מניות, שייך לסעיף ההכנסות. אנחנו והחברות שמנהלות את הכסף שלנו, רוכשות מניות בציפייה שיעלו וייצרו רווחים. ההיסטוריה הוכיחה שעל פני זמן זה אכן קורה, אבל בני האדם אינם רואים עצמם כנקודה על פני ציר הזמן. אנחנו כאן, עכשיו, ועל הנייר מפסידות את התחתונים שלנו על מניות שקנינו במחיר הרבה יותר יקר, או שאנחנו כאן, עכשיו, נפרדות מהכסף שלנו תמורת שמלה ממשית עד מאוד שתשמש אותנו שנה בערך. במחשבה קרה היה הגיוני לצפות שנסתער על הבורסה דווקא, אבל להיפרד מכסף ולהפסיד כסף אלו שתי חוויות שונות לחלוטין.

אז המומחים הסבירו לנו שהמשבר הנוכחי מקורו בחששות העולמיים שסין לא תעמוד ביעדי הצמיחה שלה. זה אומר שהיא תייצר פחות, תמכור פחות, תרוויח פחות. וזה אומר שאנחנו, מצידו המערבי של הגלובוס, כנראה מתכננות לקנות פחות ולכן החברות הנפלאות שנסחרות בבורסה, שהשוק מצפה שיראו כל הזמן יותר מכירות ובעיקר יותר רווחים, אולי יסטו ממנהגן. אכן, הטבע האנושי וגם שוק ההון אינם סובלים אי ודאות שמתבטאת בקפיצות נחשוניות: עליות גדולות, ירידות גדולות, או גלישה מצמררת במורד. האמת? גם עסקים לא אוהבים את זה. אפילו לא עסקי האופנה. מקסימום ההפתעה שהם מוכנים להכיל זה מה יהיה הצבע הלוהט לחורף הבא. מעבר לזה – כולם מעדיפים לחיות בסביבה ודאית שבה אפשר לתכנן הכנסות, הוצאות, רווחים ומלאי. ככל שהתכנון הזה יותר קרוב לביצוע בפועל, כך ההתנהלות העסקית יותר אפקטיבית. וכשהפעילות אפקטיבית יותר, יכולים לקרות כמה דברים:

1. הרווחים של החברה יעלו מאוד, הבורסה תריע, והמוסדיים (שם צופן לחברות שמנהלות לנו את הכסף והמנכ”לים שלהן מגלים בהפתעה שהם מקבלים שכר פי 1,000 יותר גבוה מהעובד הזוטר בחברה), המוסדיים יציגו ביצועים מצוינים לתיקי הפנסיה המנוהלים ויקבלו בונוסים על הניהול המעולה.

2. החברה תוכל להעז ולהוריד את מחירי המוצרים כך הלקוחות יוכלו ליהנות מהם מלכתחילה, במקום לכסוס ציפורניים בציפייה להורדת המחירים בסייל סוף העונה. נכון, אפקט הצייד ושכרון החושים מההנחה המופלגת מאבד מקסמו.

3. אם החברה תהיה ממש טובה לציבור (וציבור הלקוחות יהיה טוב אליה בחזרה), היא גם תוריד את המחירים מלכתחילה, גם תסתפק בבונוסים צנועים למנהליה, וגם תחלק את הרווחים לציבור. פעם חשבו שזה מהותו של שוק ההון. מאז הבינו שהוא הרבה יותר יעיל בתור מערכת שלוקחת את הכסף של הציבור ומשתמשת בו, וחלוקת רווחים עם הציבור היא רע הכרחי שמתוחזק על מינימום החמצן שישאיר את המנגנון הזה בחיים.

אז שוק ההון בהיסטריה, ואם לא התאמנתן על שרירי בטן חזקים במיוחד או ניחנתן בקור רוח של סוכן שב”כ אל תתקרבו אליו. ובינתיים אתן מוזמנות אלינו, פתחנו שוק הון חלופי. אנחנו מגייסות כסף מציבור הלקוחות שלנו, משתדלות לגמול להן בקולקציה שימושית ומקסימה שמחיריה יורדים משנה לשנה, רובן מחזירות לעצמן את ההשקעה תוך שנה שנתיים עם תשואה של 10% עד 20% ומקיימות על הדרך סט ערכים חברתי לתפארת, שמגביל את מכפיל השכר, כדי שלא תקרה לנו חלילה אותה טעות אומללה ונקום בוקר אחד עם משכורת גבוהה פי 100 או פי 1,000 מהעובדת הזוטרה, במקום שנחלק את הרווחים עם השותפות שלנו שעזרו לנו להגיע עד הלום.