כשהוקמה CO.CO, בין הערכים העיקריים עליהם התבססנו נמצאו השקיפות והאחראיות החברתית. ליצור בגדים יפים ואיכותיים מתוך מחשבה על העולם בו אנו חיות ועל זה שבו היינו רוצות לחיות. יעל רוזנולד יניב יצאה לחפש מובילי-שינוי אופנתיים נוספים שכאלה ברחבי הרשת.

“זמן הוא מותרות“ אמר המעצב היידר אקרמן בראיון שנערך איתו בדיוק לפני חמש שנים על רקע קולקציה שלו שעסקה באותו הנושא בדיוק. “הכל נע במהירות רבה מידיי. כדי ליצור משהו יפה אתה חייב לקחת את הזמן שלך איתו“. הוא לא התכוון רק לבחירת הבד, או לאיכות התפירה, חידד אקרמן. מדובר היה במשהו הרבה יותר עמוק, בדרך חיים.

“פחחחח” גיחכו אנשי האופנה המהירה, ומיהרו להעניק “אינטרפטציה” לטרנדים האחרונים ששטפו את מסלולי התצוגות.

אוגוסט לא היה חודש מזהיר במיוחד מבחינה תדמיתית עבור H&M. ערוץ 8 המקומי הקרין את הסרט הדוקומנטרי “החיים עפ”י H&M“, המציג את החצר האחורית של החברה. זו שבה מאוכלסים כל הדברים שלא היו רוצים שתראו, והם נראו רעבים ומפוחדים ועייפים במיוחד. בנוסף, שוב נחשף שהחברה העסיקה במפעלה בבורמה ילדים בני 14 במשך 12 שעות (ומעלה) ביום.
החשיפה האחרונה מהווה חלק מתוצאות חקירתם של צמד חוקרים שבדים, טוביאס אנדרסון אקרבון ומואה קור סטרנד, עבור ספרם “Modeslavar“, הסוקר את העבדים המודרניים בתעשיית האופנה.

כי מה למדנו בשנים האחרונות, שואלים טוביאס ומואה, השנים שחלפו מאז שהתרסקו אל מותם 1,100 פועלים ומעל ל-2,000 נפצעו במתחם ראג’ה פלאזה בבגלדש? 
אם שואלים את עולם האופנה, אחרי שסיים להצהיר “אנחנו מחוייבים לשינוי”, לא הרבה.

שינוי, כמו ששורר אריק איינשטיין ז”ל בעיניים נוצצות, הוא משהו שמתרחש לאט, בבודדים. אחר כך יצטרפו כולם.
ארגון ה-Fashion Revolution, שנוסד ב-24 לאפריל 2013, עם אסון מתחם “ראג’ה פלאזה”, עורך שבוע מודעות אופנתית-חברתית בכל שנה מאז. ב-2016 לקחו בו חלק מותגים מ-92 מדינות. תחת ההאשטג #whomademyclothes מותגים הפכו עצמם לשקופים יותר, לחשופים יותר.

יצאנו לסרוק את הרשת במטרה למצוא את השינוי, את המותגים שדוגלים כמונו – לצד הערכים האסתטיים (בכל זאת, אופנה) – גם בשקיפות ובאחראיות כלפי שרשרת הייצור והכדור עליו אנו חיות.

המותג: Reformation
קרבה משפחתית: אם הייתה לנו אחות צעירה, מגניבה וחובבת מסיבות ואירועים נוצצים.
האג’נדה: בדים יד-שניה וממוחזרים שנותנים מענה לטרנדים הכי עדכניים שיש, יצור בכמויות קטנות ותנאי העסקה הוגנים וביטוחי בריאות לעובדים.

המותג: Everlane
הקרבה המשפחתית: אחות-שלנו-בלב.
האג’נדה: המותג ששם את ה-ש’ בשקיפות. המוטו של החברה “הכירי את המפעלים. הכירי את העלויות. תמיד תשאלי למה”. כל בגד מגיע עם מידע על מקום ייצורו (אפשר אפילו לראות את המפעל בקליק אחד), הרכב הבגד ועוד.

המותג: Outdoor Voices
הקרבה המשפחתית: האחות הספורטיבית, שעושה TRX בבוקר, זומבה בצהריים ויוגה בערב, כי זה מנקה את הראש. והיא גם חברה ממש טובה של לנה דנהאם.
האג’נדה: המותג מעצב בניו-יורק, ומייצר בניו-יורק, פורטוגל והונג קונג, במפעלים שנמצאים בפיקוח על תנאי העסקת עובדיהם.

המותג: Won Hundred
הקרבה המשפחתית: חברת המשפחה הזו שמתוקתקת 24 שעות ביממה. הבגדים שלה לא יודעים איך נראה קמט והיא כולה פיורד מהלך.
האג’נדה: פיקוח מתמיד על מפעלי הייצור, ושמירה על זכויות האדם וזכויות הילד עפ”י אמנת האו”ם. החברה לא משתמשת בפרוות או בצמר אנגורה. כמו כן, באופן מודע ומכוון Won Hundred מצלמת רק דוגמניות במידה 36 ומעלה.

המותג: TOMS
הקרבה המשפחתית: האחות הזו שנולדה לאמהות, מכילה חמה ומכירה את כל גני השעשועים באיזור גוש דן רבתי.
האג’נדה: על כל זוג נעליים שתקנו, זוג נוסף יתרם לילדים במדינות נחשלות. ייצור הנעליים נעשה אותן המדינות בדיוק, ככה שהפיקוח על המפעלים מטעם נציגי החברה הפך צמד יותר, והעלויות הכלכליות והאקולוגיות של השינוע לאותן מדינות – פחתו.

המותג: Maiyet
הקרבה המשפחתית: האחות הזו שחובבת עבודות-יד, ובילתה איזו שנה או שתיים במסעות בעולם, באספנות ובהיכרות עם אנשים ותרבויות חדשות.
האג’נדה: ייצור מקומי בניו-יורק, תוך תמיכה באמנות מסורתית ברחבי העולם. הצמר בו עושים שימוש ב- Maiyet הוא הצמר הראשון בעולם שנאסף באופן מוסרי ומפוקח.

בעולם בו חולצה נלבשת בממוצע 7 פעמים, ובכל שנה מיוצרים 50 מיליון טונות של פסולת אופנתית, מותגים שיחרטו על דגלם, מעבר לדאגה לזכויות עובדיהם ותנאי העסקתם, גם מחשבה על יצור כמויות קטנות, ביצור מקומי קל לפיקוח, הם-הם המותגים שיובילו את השינוי המיוחל. באמצעות שיתוף בין הלקוחות למותג – ברעיונות, בסיכון, באחראיות – כוווולם מרוויחים.