את הראיון עם לאה, שותפה 258, קראתי כמו סיפור (כן, היא מילאה את השאלון ולי לא נותר לעשות כלום. רק ליהנות). לא נפגשתי איתה, אבל אני מוכנה להתערב שהיא חמה, חכמה (טוב, זה ברור), מצחיקה ומלאת חיים.

מגלה בת כמה?
67, בלי בעיה! וחוץ מזה, תחשבו, האם אפשר במדינה הקטנה הזו להסתיר גיל ? אם מישהי לא ישבה איתך על הסיר בגנון, אז השכנה למדה איתה בתיכון, או אחיה שגדול ממנה בשנתיים היה עם אחי בצבא…

מאיפה?
הרבה מ”איפה” – נולדתי בפראג, צ’כוסלובקיה. עלינו כשהייתי בת 9 חודשים. 6 שנים ראשונות בחיפה, ואדי ניסנאס, בדירת חדר וחצי עם משפחה נוספת (זיכרונות מקסימים, לא, לא היה “סל קליטה”). משם “מן העיר אל הכפר” – כפר אתא (קריית אתא של היום) תנועת נוער, נח”ל (היאחזות בגולן), ירושלים (תואר ראשון), טכניון חיפה (תואר שני), קיימברידג’, ארה”ב (תואר שלישי). שם, מצאנו האחת את השני והאחד את השנייה ונחתנו ברכות במכון וייצמן רחובות.

משהו על המשפחה:
גדלנו, אחי (גדול ממני בשנתיים) ואני במשפחה חמה, אוהבת ואופטימית למרות ששני הורי היו ניצולי שואה שאיבדו את משפחותיהם (לשמחתנו, ממש  לא טיפוסיים, הכל היה גלוי ופתוח, ההורים עבדו קשה  – אבי כמנהל ביה”ס ואמי כמנהלת חשבונות. חיו בצנעה והמטרה הייתה ליהנות, להפיק תועלת מכל מה שיש, לתרום לקהילה ולשמוח שהגענו אחרי הכל  לארץ מולדת). אבי ז”ל נפטר לפני שלושים שנה, אבל אמי ז”ל ליוותה אותנו עד לפני שנתיים בהמון מסירות, חוכמה ואהבה, וזכתה לגדל גם 6 נכדים ו 8 נינים. אני בת זוג ואמא לשלושה ילדים בוגרים (שניים נשואים. הבכור, מדען צעיר במכון, הבת “המרכזית” מנתחת שווקים, והבת הצעירה דוקטורנטית לביולוגיה).לפני שנה הפכנו גם לסבא/תא וקשה עד אי אפשר לתאר את האושר הזה.

איפה היית ומה עשית?
כבר בתקופת לימודי התואר הראשון (כלכלה וסוציולוגיה/אנתרופולוגיה) התחלתי להתעניין בתכנון ערים  – (זה לא לבנות כל פעם עיר חדשה רחמא ליצלן)  – שם בומבסטי לכל התחום היישומי של מדעי החברה: קהילה, חברה, חינוך, רווחה, אדריכלות, תחבורה, איכות סביבה ועוד. המשכתי לתואר שני בטכניון, בפקולטה לארכיטקטורה ותכנון ערים, ולתואר שלישי במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס ארה”ב M.I.T . עבודת הדוקטורט עסקה בנושא “הבסיס הכלכלי ובעיית התיעוש בערי הפיתוח”. לאורך כל תקופת הלימודים חקרתי ועבדתי בפרויקטים כלכליים חברתיים באזורי הפריפריה. עם סיום הלימודים ועד היום אני יועצת  עצמאית (משרד פרטי)  בנושאי תכנון אסטרטגי מקומי ופיתוח כלכלי וקהילתי מקומי לרשויות מקומיות וגופים ממשלתיים וציבוריים (חלק מהזמן בהתנדבות) בערי הפיתוח (שמכונות היום “ערי הביניים”), שכונות מצוקה, והמגזר הערבי והבדואי. בעשר השנים האחרונות אני עוסקת גם בנושא שימור אתרי המורשת הבנויה. תחום מורכב ומרתק הצובר פופולריות רבה. חוץ ממשפחה ועבודה אני חברה בוועדות של  ארגונים מקצועיים וממקימות “מרחב” (תנועה לעירוניות מתחדשת) ועמותת ידידי “תזמורת הקאמרטה” והעיקר אוהבת לטייל בעולם במסגרת עבודת בן הזוג או בהרכבים שונים עם חברות.

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?
מנסה לעזור, לתקן ולשדרג. מנסה לעזור לרשויות המקומיות ולגופים הציבוריים והממשלתיים לתקן ולשדרג את התוכניות ודרכי הפעולה שלהם, בתקווה לשפר את איכות החיים הכוללנית של התושבים, אבל במקביל מאמינה מאד ביכולות  של היחיד והרבים לעזור לעצמם!

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?
“יד ראשונה ממדען, מתוחזקת היטב , ללא תאונות…” סססתתתם, לא הייתי אף פעם בקטע הזה ומקווה שלא אהיה.

מה השפיע על הטעם שלך?
אמי שהקפידה תמיד על טעם טוב ואיכות ואחר כך היחשפות לאסתטיקה ולאופנה היפנית.

הכי אוהבת ללבוש?
מה שנקרא “ספורטיבי אלגנטי” עם פריט אחד (אופנתי, או ביזארי או קיטשי) שעושה את “הטוויסט”

עם מי את הולכת לקנות בגדים?
ברוב במקרים, בארץ ובחו”ל, ספונטני ולבד. מחזירה/מחליפה רק במקרה שבן הזוג ו/או הבנות מעירים לי שפספסתי בגדול.

אוגרת או מוסרת?
אוי… אנחה –  גם אוגרת יותר מדי “חבלים” (פריטים שלדעתי מוצלחים ו”על זמניים” שהוכיחו את עצמם) אבל גם מוסרת.

פריט הכי יקר בארון
צעיף חורפי מצרפת, ארוג ביד עם פיסות לבד בצבעים האהובים עלי (שחור/חום/חרדל) שלא עמדתי בפיתוי.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?
להוריד את מפלס האלימות בכל התחומים ובכל המובנים.

מישהו להיפגש איתו?
ויסלבה שימבורסקה, וסבי וסבתי מצד אמי.

מה את מאחלת לבנותיך ולבנך?
אני השתדלתי לתת לכם, למיטב ידיעתי, עקרונות וכלים להתנהל בעולם הזה. תשתמשו בהם כדי להגשים את כל מה שאתם יכולים וחולמים.

מילה על כסף
אמי, שבאה מבית אמיד ואיבדה את הכל, הייתה נוהגת לומר “דמעה לא הזלתי על הרכוש והכסף שהלך לאיבוד, אבל טוב שיש כדי לחיות בנוחות ובלי לחץ “.

בקשה/  אמירה/ משהו ל co.co
מעריכה מאד את החלום, היוזמה והביצוע! שמחה שרבות וטובות חושבות כמוני. ולאחרונה גם רבים וטובים.

 פעם בשבועיים אני נפגשת כאן עם אחת השותפות שלנו לשיחה קצרה על עצמה ועל המשותף לנו (אופנה, בגדים ו co.co, כמובן). הנסיון המצטבר מראה שבדרך כלל מדובר בחצי שעה טלפונית, ולמרבה העונג כבר קרה שיצא ממנה דייט לקפה. מוכנות “להסתכן”? כתבו ל-info@collectivecollection.com והשאירו גם מספר טלפון. יהיה כייף.