כולם רוצים להיות מעצבים מצליחים. או מעצבות. בעיקר אלו שלמדו עיצוב. כאלו יש כמאה אלף בעולם מדי שנה. כל היתר רוצות להיות ועדת ביקורת. לשבת על הטריבונה, לתת עצות, להעלות רעיונות להציע שיפורים או לכל הפחות להיות משתמשות אוהדות וצרכניות נבונות.

אז איך בונים מותג מצליח? מהו סוד קסמן של המעצבות הגדולות?
איך צולחים בחלוציות  ובנחישות  את השממה המשתקת של עסק קטן שאינו מוכר לאיש מלבד לדודתו האהובה שרכשה זה עתה שמלה מרהיבה בחצי מחיר? (מה, דודה, לא תעשה הנחה??)

1. קולקציה מדויקת – על מנת להצליח צריך לעשות בגדים ממש יפים, בגזרות מעולות ומבדים משובחים. כדאי לוודא שיש מגוון רחב של מידות, בהרבה צבעים, עם מחשופים עמוקים לנדיבות החמוקים, בקווי מתאר נזיריים לנשות הפטיט ובאורכים שונים למרלן דיטריכיות, לאלו שאינן חושפות טפח ולאלה שדווקא מחבבות רמז רגל חשופה. ואם אפשר לייצר את כל אלו במהדורה מוגבלת כדי לשמור על הייחוד.

2. מחירים מצויינים – הקולקציה המדוייקת הזו, בה לכל לקוחה יש את השמלה שלה ולכל גוף את החולצה שהוא מבקש, צריכה להיות מגובה במחירים נמוכים במיוחד. כאלו שהלקוחות רגילות לפגוש במפלצות האופנה שפזורות בכל קניון, או במרחבי רשת האינטרנט שמציעה שפע בגדים שמצטלמים נהדר ועולים פחות מדמי המשלוח. המחירים המעולים יסייעו לקולקציה להימכר במהירות ובקלות. אם אין באפשרותך להציע מחירים כאלו, אפשר לנסות לקבוע מחירים שערורייתיים, כאלו שהלקוחה לא תחלום לשלם, ומיד לבטלם במחי טוש ולקבוע להם מחיר שווה במיוחד. נגיד 80% הנחה. המיצוב המופלא של קולקציית קוטור במחירי שוק בצלאל יעשו את העבודה.

3. המון כסף – כדי שהלקוחות יכירו ויפגשו וירצו לרכוש את הבגדים צריך להשקיע בשיווק. להקים אתר מפואר ומתוחכם, לפתוח מספר חנויות בפריים לוקיישן כדי למקסם את הפוטנציאל, לפרסם בקביעות במגאזינים מודעות בגודל עמוד, להעסיק יח”צן צמרת ולצלם את הקולקציה על הדוגמנית מספר אחת. השיווק המאסיבי הזה יחד עם שני התנאים הקודמים יבטיחו בוודאות כמעט מוחלטת הצלחה מטאורית.
    
   נכון, המעצבות הגדולות והמצויינות שהפכו את המותגים שלהן לחברות מצליחות, לא הכירו את שלושת כללי הזהב האלו, הן כנראה לא בהכרח דייקו בקולקציות הראשונות, השמלות שלהן לא היו עשויות תמיד מבדים משובחים, וגם הגזרות אפעס לא היו בול בפוני. אבל הן התחדדו מעונה לעונה ובעיקר, לכל המעצבות הללו היה משאב אחד יקר שאבד בעולם העסקים המודרני:

4. זמן – כולן צמחו על פני שנים רבות, וביססו קהל לקוחות ושם ומותג בטרם פרצה הגלובאליזציה. בטרם שטפה אופנת העוף בשקל את העולם, בטרם טבחו המותגים זה את זה וטבעו באוקיינוס אדום.

החלופה הנוכחית לזמן היא השקעת ענק, סבלנות גדולה מלווה בכיסים עמוקים, ורצוי גם פרסום ושם וגלאם. הרבה מאוד כסף יכול לגשר בין הצורך ללמוד את השוק לאט לאט, עונה אחר עונה, לבין תרבות האקזיטים המהירה שהגיעה אלינו מההייטק. הסבלנות היא כורח המציאות, והשם? נו, להיות סלב מחוברת ומקושרת אף פעם לא מזיק.

לויקטוריה בקהאם היה את זה כנראה. מי עוד אתן מכירות שקמה וצמחה בשנים האחרונות?

ומה עם כל השאר? מי שאין לה מזה ומזה נאלצת לשקול היטב לפני שהיא פוצחת במותג עצמאי ובקולקציה ראשונה. עבורה ועבור שאר הבלתי עשירות ובלתי מפורסמות, פלטפורמה אינטרנטית שמבוססת על פתיחות ושקיפות היא הפתרון הסביר והמעשי. להצליח לבד היום זה כמעט בלתי אפשרי. בשיתוף עם הלקוחות, עם חלוקת הסיכונים הנלווית לקיום מותג, שמחייבת כמובן גם לחלוק בסיכויים עם אותן לקוחות – הרבה יותר הגיוני והרבה יותר משתלם.